הפער בין הנזק לפיצוי עלול להיות גדול מאוד
המשמעות היא שהאירוע החמור ביותר, פגיעת טיל או רקטה, דווקא לא מכוסה בביטוח שרוב הציבור מחזיק. כאן נכנסת המדינה באמצעות מס רכוש. החוק מעניק פיצוי אוטומטי לנפגעי מלחמה, אך לפי נוסחה קבועה שאינה משקפת את ערך הדירה בפועל. "המדינה נותנת לכל אזרח תעריף קבוע לרכוש הביתי. זה לא לפי מה שיש לך באמת בבית, אלא לפי סכום ממוצע".
סיכון לא פרופרציונלי שהמדינה לוקחת על עצמה
הפתרון שמציעה רשות המסים הוא הרחבה בתשלום של אותו מנגנון. האזרח מצהיר על ערך התכולה ומשלם תוספת שנתית, וכך מגדיל את תקרת הפיצוי. "זו לא פוליסה חדשה אלא הגדלה של הכיסוי. אתה בעצם אומר למדינה כמה באמת שווה התכולה שלך".
מבטח משנה הוא למעשה חברת ביטוח בינלאומית שמבטחת את חברות הביטוח עצמן. בביטוחים רגילים הסיכון מתחלק גיאוגרפית, ולכן ניתן לתמחר אותו. "אם יש סופה בפלורידה היא לא תהיה בטקסס. מבטח המשנה מפזר את הסיכון בין אזורים שונים, ולכן הוא יכול לבטח את חברות הביטוח שבתורן יכולות למכור פוליסות בזול יחסית". במלחמה המצב הפוך. פגיעה יכולה להיות רחבה ומרוכזת באותו זמן. "אירוע אחד יכול לפגוע ברחוב שלם או בעיר שלמה ואפילו במדינה שלמה. אין פה פיזור סיכונים".
האופציה הזו היא פריביליגיה
כיום, הביטוח שרשות המיסים מציעה נקבע לפי שנה קלנדרית מלאה ללא קשר למועד הרכישה. "אין סיבה שמי שעושה את זה בדצמבר ישלם כמו בינואר. אם זה מוצר שנתי, הוא צריך להיות פרופורציונלי לתקופה". מציינת גולדווסר ביקורת נקודתית, אך עם זאת היא מדגישה שהעצם קיומה של האפשרות הוא חריג בינלאומי. "לא בכל מדינה נותנים אפשרות לבטח רכוש מפני מלחמה" היא מסכמת. "צריך להגיד ביושר, עצם זה שיש אופציה להרחיב את הפיצוי זו פריבילגיה".
התרעות פיקוד העורף