יש כמה בעיות עם האספקה המוגברת הזאת, מעבר לעובדה שלמדנו כבר שחמאס מעורב בשלב זה או אחר של שרשרת הסחר, וגוזר עמלה שמאפשרת לו לשמור על כוחו ולנסות לבצע פיגועים נגד חיילי צה"ל הערוכים על הקו הצהוב. כלומר – יש כאן מעין המשך של "מזוודות הכסף" בדרכים אחרות, עם השלכות בעייתיות לטווח הקצר וחמורות לטווח הארוך.
את הבעיה הזאת נשאיר למדינאים, וננסה להביט במציאות דרך החור בשיניים של תושבי עזה שהופך לחור בכיס של תושבי ישראל. הכיצד? הנה כלל קטן שנוגע לסחר: פירמות (כולל כאלה של יצרנים ויבואנים של מזון) מעלות מחירים כשהן יכולות ומוזילות אותם רק כאשר אין ברירה.
מה עושים? מבצעי כמות: שלם על שניים, קבל שלושה (ולפעמים אפילו יותר). אנחנו, הצרכנים, לא רק שמצילים את היצרן, היבואן או הרשת הקמעונאית מהפסד, אלא עוד אסירי תודה על ההנחה היפה שקיבלנו דרך המבצע.
מתוק ויקר
מתי המחירים עולים? למשל כשיש עלייה בביקוש, נניח ביקוש לממתקים לקראת משלוחי המנות של פורים, ביקוש לחומרי ניקוי לקראת פסח, למוצרי בשר לקראת יום העצמאות, למוצרי חלב לקראת שבועות, לדבש לקראת ראש השנה... וכך הלאה.
בסופו של דבר המחיר לצרכן נקבע באיזון בין השניים. נניח שיצרן, יבואן או רשת קמעונאית נערכים לפורים שיבוא עלינו לטובה בעוד כעשרה ימים. מצד אחד, הם יכולים לנצל את הביקוש לממתקים כדי להעלות את המחיר. מצד שני, יש להם אינטרס להוזיל את המחיר של חלק מהמוצרים כדי לפתות אותנו לרכוש מתוצרתם או אצלם.
לכן אנו מקבלים תמהיל מוזר, סל שבו מחירם של מוצרים אחדים התייקר בגלל הביקוש, אבל מחירם של אחרים הוזל, כדי למשוך אותנו לערוך את הקניות דווקא במתחם מסוים (או רשת מסוימת), מתוך ידיעה שאת הכסף יעשו עלינו ממוצר אחר שאנו פחות רגישים למחירו. במילים אחרות: מי שהרכיב סל זול לקראת משלוחי המנות של הילדים בבתי הספר, מוטב שיבדוק כמה שילם על הגבינה הצהובה והשניצלים שקנה באותה הרשת – וייתכן שיגלה כי שכרו יצא בהפסדו.
הרמדאן עלינו
עכשיו נניח שבמקביל לתהליך הטבעי הזה התעורר ביקוש לא צפוי לממתקים מכיוון לקוח חדש, לקוח עצום של שני מיליון תושבי עזה, שמי שאמונות על הסחר עימו הן רשתות שיווק ישראליות (ויקטורי, קרפור, מהדרין ועוד) – והנה נמצא ביקוש חדש למלאי שהיה אמור להימכר לנו בהנחה.
יהיה מי שיאמר שזה התשלום הפחות ביותר שלו נדרשים אזרחי ישראל נוכח העימות המתמשך מול רצועת עזה ותושביה, לממן מכיסנו את חגיגות חודש הרמדאן. אבל לכל הפחות יש כאן דוגמה מאירת עיניים, גם אם מוליכה למסקנות עגומות, על הדרך שבה מתנהלת "שרשרת המזון" בין ביקוש והיצע, בין פופולרי לפג תוקף, בין מבצעי הנחות ליוקר המחיה.