לפי ההודעה, ההטבה פתוחה ללקוחות כל הבנקים שיפתחו תיק ניירות ערך בלאומי, ללקוחות קיימים שאינם פעילים בשוק ההון וכן ללקוחות הבנק שכבר פעילים בשוק ההון אבל יעבירו לבנק תיק בהיקף של לפחות 100 אלף שקל. עבור חלק מהלקוחות תינתן גם הטבה בדמות פטור מדמי ניהול והקלות בעמלות המסחר.
בבנק מציגים את המהלך כדרך להפחית את החשש מכניסה לשוק ההון ולמשוך משקיעים חדשים, אלא שכאשר בוחנים את התקרה, 3,000 שקל, עולה השאלה כמה לקוחות בכלל יגיעו אליה והאם השווי הכספי של ההטבה עבור רוב הלקוחות לא יהיה נמוך בהרבה.
עמלת קנייה או מכירה בבנק נעה בדרך כלל סביב 0.1%–0.2% מגובה העסקה, לעיתים עם עמלת מינימום של כמה עשרות שקלים, ובנוסף ישנו השריד הארכאי מהתקופה שניירות ערך היו ממש ניירות שהיה צורך לשמור בכסף שנקרא 'דמי משמרת', והוא נקוב באחוז מסוים מהיקף התיק של 0.6%–0.3% בשנה, תלוי בגובה התיק ובמסלול השירות. כלומר, שכדי לצבור עמלות בהיקף של 3,000 שקל בשנה, נדרש מחזור מסחר מצטבר של מאות אלפי שקלים ולעיתים אף יותר מחצי מיליון שקל, תלוי בתעריף ובמספר הפעולות.
ניקח לדוגמה מישהו שרואה את הפרסומת של לאומי ופותח כבר השבוע תיק השקעות בשווי 500 אלף שקל, ורוכש בסכום המלא בפעולה אחת או במספר פעולות שמסתכמות ל-500 אלף שקל. בשביל הפשטות נניח שבהמשך השנה הוא מבצע רק עוד שתי עסקאות גדולות, ובכל פעם מוכר וקונה ניירות ערך בהיקף של 100 אלף שקל (באותה מידה אפשר להניח עשרים עסקאות של 10,000).
בתרחיש כזה מחזור המסחר השנתי עומד על כ-900 אלף שקל: קנייה ראשונית של 500 אלף, ועוד שתי פעולות איזון שכוללות יחד 200 אלף שקל מכירה ו-200 אלף שקל קנייה. אם עמלת קנייה או מכירה היא 0.15%, העמלות על המסחר יעמדו על כ-1,350 שקל בשנה. בתוספת דמי משמרת של כ-0.4% לשנה, כלומר כ-2,000 שקל, העלות הכוללת תגיע לכ-3,300–3,400 שקל.
כלומר, בשביל להגיע לרף המקסימלי של 3,000 שקל בעמלות, צריך תיק השקעות בהיקף משמעותי של כחצי מיליון שקל עם קנייה מלאה בתחילת השנה ושני איזונים יחסית משמעותיים במהלכה. בהנחה שלרוב האנשים שמעולם לא השקיעו בשוק ההון כנראה שאין חצי מיליון שקל ששוכבים בעו"ש, ושרוב המצטרפים החדשים לשוק ההון מתחילים בסכומים נמוכים בהרבה, קיבלתם הטבה שהיא נמוכה בהרבה וכנראה מסתכלת מלמטה על תקרת האלף שקלים.
וכל זה נכון כמובן רק במקרה שבו יש הפסד, במידה והתיק ירוויח – שזה בסופו של דבר התרחיש האידיאלי – השווי של ההטבה הופך להיות אפס כשבמקביל סכום העמלות לא יוחזר ויישאר גבוה במאות אחוזים מהסכום שאותו משקיע ממוצע היה משלם בבית השקעות ממוצע.
אם נחזור לאותו משקיע מהדוגמה מקודם, עם תיק של 500 אלף שקל ושני איזונים של 100 אלף שקל כל אחד, ונניח שהוא השקיע בבית השקעות שבו עמלת קנייה או מכירה עומדת על 0.07% ואין דמי משמרת כלל אלא רק דמי ניהול קבועים של 15 שקל בחודש, כלומר 180 שקל בשנה אז סך העמלות השנתי יעמוד על כ-810 שקל בשנה. כלומר, לעומת עלות כוללת של כ-3,300–3,400 שקל בבנק בתרחיש הקודם, מדובר בפער של כ-2,500 שקל בשנה.
בשורה התחתונה, עבור רוב הלקוחות מדובר בהטבה בסכום של כמה מאות או אלף שקל במקרה הטוב, שמותנית בכך שהתיק השקעות שלהם יפסיד. במידה והתיק השקעות שלהם ירוויח ההטבה הופכת ללא רלוונטית, והעמלות היקרות יותר של הבנק (בממוצע, ייתכנו כמובן תנאים פרטניים ומבצעי הצטרפות) ינגסו להם ברווחים.
ובכל זאת, גם אם לא מדובר באמת בבשורה צרכנית אלא במהלך שיווקי שמטרתו להילחם בבתי ההשקעות ולבלום זליגת לקוחות, עצם ההכרזה על החזר עמלות היא צעד שמחזק את התחרות ולכן מדובר ביוזמה מבורכת – בעיקר מכיוון שהפעם אכן מדובר ביוזמה "וולנטרית" של הבנק.
בשנה האחרונה כבר ראינו לא מעט צעדים של הבנקים שהוצגו כהטבות או כמתנות ללקוחות, ובהם חלוקת מניות על ידי בנק הפועלים והפחתת ריבית הפריים על ידי בנק לאומי, אך בפועל היו חלק ממתווה רחב יותר של בנק ישראל שחייב את הבנקים להחזיר ללקוחות חלק מהרווחים העצומים שהם עשו על חשבונם. אז נכון, הם בחרו בדרך מקורית ויצירתית לעשות זאת, אבל לקרוא לזה "מתנה" זה קצת למתוח את גבולות הגזרה של המונח – בערך כמו שכולנו נותנים מתנה למס הכנסה וביטוח לאומי כל חודש.
התרעות פיקוד העורף