בשבועות האחרונים, כל פתיחת מהדורת חדשות מרגישה כמו תחילתו של סרט אקשן הוליוודי. בואו נחתוך רגע את כל הרעש מסביב - שתי שאלות לא נותנות לנו מנוח. הראשונה, האם המפציצים האמריקאים כבר בדרך לאיראן? והשנייה, הכואבת לא פחות בכיס, מה יקרה לבורסה כשהטיל הראשון ישוגר?
האינסטינקט שלכם, זה ששמר על אבותינו בג'ונגל, צועק לכם: "תמכרו הכול! תברחו למזומן! המקלט הוא המקום הבטוח היחיד!". אבל אם תעצרו רגע ותסתכלו על המספרים, תגלו שהבורסה הישראלית לא רק עמידה במצבים כאלו, היא לפעמים מתנהגת כמו קפיץ דרוך שרק מחכה לשחרור.
כאן מגיע החלק שבו רוב המשקיעים נופלים. תחשבו על טייס שטס בתוך סערה. מסביב הכול שחור, המטוס רועד, והתחושה בבטן אומרת לו שהוא בכלל טס הפוך. אם הוא יסמוך על התחושות שלו, הוא ירסק את המטוס לתוך הים. מה הוא עושה? הוא מתעלם מהבטן ומסתכל על המכשירים.
בשוק ההון, המכשיר הכי חשוב שלכם נקרא "ערך צפוי". במקום לשאול מה יקרה אם תהיה מלחמה, תשאלו מה הסיכוי שהכלכלה הישראלית תהיה חזקה יותר בעוד חמש שנים. אם התשובה היא כן, אז הירידות הזמניות הן לא "סיכון", הן "הנחה".
רבים מאיתנו סובלים ממה שנקרא "התאהבות בפוזיציה". אנחנו נשארים בהשקעות גרועות כי "כבר שמנו שם כסף", אבל בורחים מהשקעות מצוינות ברגע שיש קצת רעש של סירנות. המשקיע החכם יודע ששינוי בתיק צריך להיעשות רק כשהמנוע של החברה התקלקל, לא כשיש סופה בחוץ. אם החברות שאתם מחזיקים הן חיוניות, רווחיות וצומחות, הטיל האיראני הוא רק רעש לבן בגרף של עשר שנים.
לאחר שאנו מבינים את זה השאלה שצריכה להישאל היא לא אם תהיה תקיפה, אלא אם יש לכם תוכנית. אל תנסו להיות נביאים ולנחש מתי ייפול הטיל. תהיו מהנדסים, תבנו תיק שיודע לספוג זעזועים.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים פרשן צבאי מאיים, תפתחו את האפליקציה של הבורסה, תסתכלו על המכשירים, ותזכרו: הסופה חולפת, אבל הערך הכלכלי נשאר.
התרעות פיקוד העורף