אבל אף שנושא הפטור ממע"מ אולי יותר מורגש בכיס באופן מיידי, שהרי בכל רגע אנחנו יכולים להיכנס לאמזון או לעלי אקספרס ולהזמין משם חבילה, אני רוצה להתעכב דווקא על החלטת הריבית של הנגיד השבוע. או, יותר נכון, התגובה של סמוטריץ’ להחלטת הנגיד.
לתמרץ את המתומרץ
כמה דקות לאחר מכן שר האוצר סמוטריץ’ שחרר את ההודעה הבאה: "החלטת נגיד בנק ישראל שלא להוסיף ולהפחית את הריבית ברמה גבוהה היא החלטה שגויה, שאיננה נתמכת בנתוני המאקרו של הכלכלה הישראלית. השקל חזק, האינפלציה נחלשת ואנחנו עמוק בתוך טווח היעד עם 1.8% ובעיקר אתגר הצמיחה והצורך הוא להקל על אזרחי ישראל, על משקי הבית, על נוטלי המשכנתאות ועל העסקים הקטנים והבינוניים במדינת ישראל".
“מחנק האשראי חונק את המשק, אנחנו צריכים כרגע לצאת לצמיחה ולתת בוסט גדול למשק. אין לנו כרגע סכנה של אינפלציה. אני קורא לנגיד לחזור מהחלטתו ולהמשיך במגמת הפחתת הריבית. זה מה שנכון למשק, זה מה שנכון לכלכלה, וזה מה שנכון לאזרחי מדינת ישראל וליוקר המחיה".
כל מי שמכיר את הרפרטואר של שר האוצר יודע שיש לו שני סוגים של נאומים והודעות: הקלאסיים שמסבירים כמה הכלכלה במצב פנומנלי, ושאותם ניתן לשמוע בכל יום בשבוע, והנאומים וההודעות של אחרי החלטת ריבית - שאז שר האוצר מסביר לנו כמה המשק סובל ממחנק אשראי ושצריך "לתת לו בוסט". הבעיה היא שאי אפשר לאחוז במקל בשני קצותיו, ואם המשק במצב כל כך טוב כמו ששר האוצר חוזר ומדגיש שוב ושוב, אז למה בדיוק צריך לתמרץ משק שכבר מתומרץ?
אף שגם אינפלציה שיורדת וגם גידול בתוצר הם נתונים חיוביים ומשמחים, ההשפעה שלהם על החלטת הריבית פועלת בכיוונים מנוגדים: הירידה באינפלציה היא אכן גורם שמעודד הורדת ריבית, אך כאשר הוועדה המוניטרית מסתכלת על נתוני התוצר והצמיחה ורואה שהמשק מתנהל כמו שצריך ואין חשש למיתון, היא יודעת שאין צורך למהר ולהוריד ריבית.
כי בסוף זה העניין כאן, המהירות. יש קונצנזוס רחב על כך שאנחנו במגמה של ירידת ריבית, ויש גם קונצנזוס שהיא תמשיך. השאלה היא רק כמה מהר זה יקרה, והנגיד פשוט לא רוצה שזה יהיה מהר מדי.
התחזיות של האנליסטים, וגם של בנק ישראל עצמו, היו שבשנת 2026 יהיו שלוש הורדות ריבית של רבע אחוז כל אחת. לאור העובדה שהריבית כבר ירדה בינואר, אם היא הייתה יורדת גם השבוע זה היה משאיר רק עוד הורדה אחת לעשרת החודשים הקרובים. זה לא ממש משאיר לנגיד הרבה כדורים במחסנית, ככה שההחלטה להמתין מובנת. אם כבר, מה שהיה מפתיע הייתה ירידת הריבית בינואר, ירידה שבדיעבד אפשר להגיד ש"גנבה" את הירידה של פברואר.
חזור בך
מעבר לרוח הדברים של שר האוצר, ולביטוי המשעשע, אם כי ככל הנראה לא מכוון, “להוסיף ולהפחית", היה עוד דבר שתפס לי את האוזן - הקריאה שלו לנגיד לחזור בו מההחלטה. עזבו שנייה בצד את זה שהריבית בישראל לא נקבעת על ידי אדם אחד אלא על ידי הוועדה המוניטרית, נניח שזה כן בסמכות הנגיד, אני באמת לא מצליח להבין מה בדיוק היה החזון של סמוטריץ’.
שהנגיד יקום למחרת בבוקר, יבוא לאולפן של ערוץ 12 או 14, יתייצב מול המצלמות ויאמר: “בעצם טעיתי, יאללה, קחו הורדת ריבית"? אתם יודעים איך זה ייתפס בעולם? זה יגמור את דירוג האשראי של ישראל בצורה כל כך מפוארת שמלחמות ורפורמות משפטיות לא יכולות אפילו לדמיין. משקיעים לא יאמינו יותר למילה אחת של מדינת ישראל.
אפשר להגיד שאתה לא מסכים עם הנגיד, אפשר להגיד שאתה חושב שפעם הבאה הוא צריך להוריד כפול כדי לפצות, אפשר להגיד הכל. אבל אין דבר כזה שהנגיד יחזור בו. החלטת ריבית היא לא פוסט בפייסבוק שאפשר לערוך. כל מילה של הנגיד בהחלטת ריבית היא מילה של המדיניות המוניטרית של מדינת ישראל - וזו חייבת להיות ברזל. האמון של השווקים תלוי בזה.
ברגע ששר אוצר קורא לנגיד “לחזור בו" הוא כבר מערער את האמון הזה, גורם לשווקים לחשוש מהשפעה פוליטית ומפגיעה בעצמאות הבנק המרכזי ולתמחר את הסיכון בהתאם. אם הנגיד גם היה מקשיב לו, האמון כבר היה מתרסק לרסיסים – ועלויות גיוס החוב של המדינה היו עולות בהתאמה. לא נראה לי שסמוטריץ’ מעוניין בזה. מצד שני, אולי זה היה מכניס את המשק למיתון, ואז כבר באמת היה צריך לתמרץ אותו עם הורדת ריבית.
קטנה לסיום
קראתי השבוע כתבה שעסקה בשאלה האם צריך לפצות אנשים שנתקעו בחו"ל במלחמה עם איראן. הם הציגו שם את הטענות, ציינו שהעלות למדינה מוערכת ב־112.5 מיליון שקל, ואז הופיעה שם השורה המונומנטלית הבאה: “למעט האוצר, קיימת הסכמה רחבה כי הנוסעים זכאים לפיצוי".
זה הזכיר לי את הבדיחה היהודית הישנה על רב שמעביר דרשה בבית הכנסת על החשיבות של צדקה, ומסביר לקהל במשך שעתיים שצריך לתת הרבה יותר צדקה ולתרום יותר ולהשתפר בתחום וכו'. כשהוא חוזר הביתה אשתו הרבצען שואלת אותו אם הוא הצליח לשכנע את הקהל, אז הוא אמר לה שהוא שכנע חמישים אחוז מהקהל - העניים הסכימו, העשירים לא.
התרעות פיקוד העורף