לדבריו, הכלכלה ההודית צומחת במהירות ומבקשת לבסס עצמה כמעצמת ייצור עולמית. "האתגר של הודו כבר אינו רק לייצר. האתגר הוא להעביר סחורות במהירות, בביטחון ובעלות נמוכה. לשם כך היא מחפשת נתיב מערבי שאינו תלוי בתעלת סואץ, שאינו חלק מהיוזמה הסינית ואינו חשוף ללחצים גיאו פוליטיים מצד רוסיה ואיראן".
במרכז התכנון עומד פרויקט המסדרון הכלכלי הודו-מזרח התיכון-אירופה, IMEC, שהוצג בפסגת G20 בשנת 2023. "מדובר בתשתית משולבת של רכבות, נמלים, כבלי תקשורת, חשמל והובלת מימן ירוק. לפי ההערכות, זמני ההובלה בין הודו לאירופה יכולים להתקצר בכ-40% עד 50%. זה שינוי דרמטי בשרשרת האספקה".
דר מדגיש כי מבחינת הודו, שליטה בנקודת הקצה המערבית היא קריטית. "קבוצה הודית כבר מנהלת את נמל חיפה. זה לא רק מהלך מדיני, אלא תפעולי עסקי. שליטה בנמל מאפשרת רצף לוגיסטי מהמפעל בהודו ועד הלקוח באירופה. זו שליטה בשרשרת הערך כולה". ומה המשמעות עבור ישראל. "ישראל מחזיקה בנכס שאין לו תחליף, המיקום הגיאוגרפי. היא נקודת החיבור היבשתית-ימית הקצרה ביותר בין אסיה לאירופה. אם המסדרון יעבור כאן, ישראל יכולה להפוך משער מעבר למוקד פעילות אזורי, מרכז הפצה, אחסון, דאטה ואנרגיה".
עם זאת, הוא מזהיר מפני תחושת ביטחון יתר. "היתרון הישראלי אינו מובטח. יש חלופות שנבחנות דרך טורקיה וסוריה, ויש נמלים נוספים בצפון הים התיכון שמופעלים על ידי חברות בינלאומיות. בעולם התשתיות, ודאות וקצב ביצוע חשובים יותר מהצהרות. אם ישראל תיתפס כלא יציבה או איטית, המסלול עלול לעקוף אותה".
התרעות פיקוד העורף