מלחמת שאגת הארי פוצצה לנו בפנים את האמת שכולם ניסו להדחיק: כשיורים עלינו, העולם לא עומד בתור לעזור. להפך. והנה, בשיאו של משבר גיאופוליטי שחונק את המדינה, יש מי שמעז למכור את הפעילות הבינלאומית של צים. אני שואל אתכם – איבדנו את יצר הקיום? הדיון הזה הוא לא "כלכלי" והוא לא על "שווי שוק". הוא על החיים עצמם.
נכון, הפריטו אותה. אני בעד תחרות, אבל המדינה לא סתם השאירה לעצמה את “מניית הזהב”. זה לא קישוט ליופי. זה נשק יום הדין שנועד בדיוק לרגעים כאלה. הטענה שאפשר למכור “רק את הקווים הבינלאומיים” היא בדיחה עצובה. במציאות שלנו, אין דבר כזה “רק עסקים”. קווי הספנות הם הוורידים והעורקים של ישראל.
היבואנים והיצואנים הקטנים שלנו כבר קורסים תחת הנטל. בלי צים חזקה בשליטה ישראלית, אנחנו נהיה בני ערובה של קרטלים בינלאומיים. כשחברה זרה מחליטה שהנתיב לישראל “מסוכן מדי”, היא פשוט מוחקת אותנו מהמפה. צים היא היחידה שמחויבת להביא לכאן סחורה גם כשנופלים טילים. בלעדיה, יוקר המחיה כאן יזנק לשמיים רק בגלל עלויות ההובלה.
התרעות פיקוד העורף