נתחיל בעובדה הפשוטה להחריד שנכון להיום ישראל פועלת עדיין ללא תקציב מאושר ל-2026 אך ורק משיקולים פוליטיים ובלי קשר למלחמה. במשרדי הממשלה פועלים על בסיס תקציב המשכי של 2025 בדרך שרחוקה מלספק את צורכי הביטחון, ובוודאי את הצרכים האזרחיים. שר האוצר עצמו מודה שהתקציב ההמשכי הוא בעיה, אבל מדובר בעיקר בבעיה שלו. ובגללו - מדובר בבעיה של כולנו.
ערב המלחמה עם איראן וחיזבאללה, סמוטריץ' הקציב לצורכי הביטחון בתקציב 2026 112 מיליארד שקל בלבד, והיה ברור מראש שזה סתם מספר. השבוע כבר דיבר על הצורך בתוספת של 9 מיליארד שקל, שמתוכם "הוסתרו" בתקציב 6 מיליארד שקל. במילים אחרות: שיקרו לנו, כי התקציב לא שיקף את תמונת המצב האמיתית.
אבל זה עוד הכסף הקטן: הצורך הכספי האמיתי של מערכת הביטחון הוא ב-50 מיליארד שקל נוספים, וזה עוד לפני ההוצאות האזרחיות לפיצויי נפגעי הרכוש והעסקים הקטנים. את כל זה לא גילו לנו. לא סיפרו לנו את האמת הפיסקלית כדי לייפות את התקציב וכדי לא להגדיל את הגירעון מעבר ל-3.9%.
לחלופין, תקציב ריאלי היה מחייב הטלת מיסים נוספים למימון התוספת של 50 מיליארד שקל, או לקבור "רפורמות" של סמוטריץ', כמו הגדלת הפטור ממע"מ, הרחבת מדרגות המס, או הצעת פרופ' אבי שמחון לסבסוד משכנתאות, שהייתה יורדת לטמיון. בסוף, בעקבות המלחמה עם איראן - זה מה שבאמת יקרה.
את הפייק-תקציב הזה אמורה הכנסת לאשר עד סוף החודש - אחרת הולכים לבחירות, וכאן כבר נכנסים השיקולים הפוליטיים. אם המלחמה עם איראן תסתיים בהצלחה עד סוף מרץ, נתניהו יטוס לקטוף את הפירות הפוליטיים. מבחינתו, לא יהיה אז צורך דחוף לאשר את התקציב, ועדיף שיאושר לאחר הבחירות. להערכתי, זה לא יקרה.
ראשית, האופוזיציה תתנגד לדחיית התקציב, כי טבעי שירצו שהממשלה תיפול. שנית, המפלגות החרדיות לא ירצו לוותר על השלל של עשרות מיליארדי השקלים שהוקצו להם בתקציב 2026, וילחצו בכל הכוח לאשר תקציב עם או בלי חוק הגיוס. במקרה זה שר האוצר ייאלץ להמציא במהירות שיא תקציב מתוקן - בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום, כמאמר השיר.
תקציב 2026 החדש יהיה ללא רפורמות (כלומר, חוק הסדרים, שממילא מרבית סעיפיו היו נופלים בדיונים בכנסת). הגירעון בתקציב המתוקן יתקרב ל-5% מהתוצר, וכל החלומות להעלאה חוזרת של דירוג האשראי של ישראל ייעלמו.
לדבריו, "לא ייתכן שאין מתווה פיצויים מוסדר לציבור העצמאים והעסקים, ושגורמים להם להיות כל פעם כמו קבצנים בשער". בתגובה לדבריו, שר האוצר נעלב כהרגלו, נעלם מהזום, והתנה את חזרתו באי-השתתפותו של עו"ד כהן בהמשך הדיון. חיסול חשבונות קלאסי.
יו"ר להב, המייצג למעלה מחצי מיליון עצמאים ובעלי עסקים קטנים, הגיב: "זוהי תעודת עניות לממשלת ישראל ששר אוצר לא מוכן להקשיב לביקורת מהשטח ובוחר לברוח מהדיון ולהתנהג בברוטליות. אני מתבייש שיש לנו שר אוצר שמקשיב רק לעצמו וחסר מודעות עצמית".
סוכם על הקמת צוות משולב של משרד האוצר ונציגי המגזר העסקי, שיגבש מתווה פיצויים מותאם למבצע הנוכחי. המתווה יתבסס על מודל הפיצויים שיושם במבצע עם כלביא והניסיון שנצבר במשרד האוצר בקידום מענים בהיקף ובמועד הנכון. עוד הודגשה בפגישה החשיבות של אורך המלחמה ועצימותה, כדי לקדם מתווה מוכר אך אפקטיבי למצב המשק הנוכחי.
אז מה פשר הטירוף שאחז השבוע בשוק המניות בעיצומה של המלחמה באיראן ובחיזבאללה? מדוע הסוחרים הסתערו על הבורסה כאחוזי דיבוק? הסיפור התחיל בציפיות להצלחות ביום שאחרי המתקפה באיראן. בניגוד למלחמות קודמות, שבהן הסוחרים הגיבו בפאניקה של מכירות, הפעם ניתן להם הלוקסוס לעכל את התוצאות (החיוביות מבחינתם) - ולהגיב בהתאם.
המשקיעים מעדיפים להשקיף בראייה אופטימית לטווח רחוק מאוד. בעיני רוחם הם כבר רואים איראן מוחלשת, הוצאות ביטחון יורדות, מחירי נפט סבירים וכלכלה ישראלית פורחת. כל הפנטזיות הללו התנקזו ליום מסחר אחד.
אבל חייבים לזכור באילו סביבת שערים ורמת מחירים אנחנו חיים. מדד ת"א 125 עלה ב-2024 ב-28.6%, ובשנת 2025 הוסיף עוד כ-50%. מתחילת 2026 עלה מדד זה ב-12% נוספים, וכאמור - בשבוע הראשון של מרץ נמשכה המגמה. את כדאיות ההשקעה במניות נהוג למדוד לפי מכפילי הרווח. ככל שהמכפיל גבוה יותר, כדאיות ההשקעה יורדת. גם בהנחה שב-2024 מכפילי הרווח (בעיקר בענפי הביטוח והבנקאות) היו נמוכים ביחס לתוצאות בפועל, היום הם כבר מלאים עד אפס מקום.
ועדיין, הדילמה העיקרית, בעיקר של גופים מוסדיים כקופות גמל, פנסיה, השתלמות וביטוח, נותרת בעיניה: מה עושים עם עודפי המזומנים החונקים אותם מדי חודש. באילו תשואות שנתיות ניתן להאביס את המשקיעים הסולידיים כדי לספק אותם. בעלי ממון שנהנו עד היום מהשמש הזורחת מחוץ לבורסה בפיקדונות או באפיקים סולידיים אחרים, חווים כיום ליקוי חמה. הם רואים את החגיגה בשוק המניות ומשתגעים. אם בבורסה ניתן להשיג בתוך יום אחד תשואה שלא ניתן לקבל על פיקדון שקלי במשך שנה, אז מה עושים?
כמי שאמון בהשקעות על הגישה הסולידית לאחר שחווה בימי חייו מפולת אחת או שתיים והתרסקויות מפוארות, כולל התאבדויות, זה הזמן לנקוט משנה זהירות ובטח לא להיות ממונפים. בבורסה לא מוכרים ביטוח תאונות אישיות. סקטורים כמו בנקאות וביטוח מיצו את עצמם, ושווה לצמצם החזקות. אני אומר את זה למרות רווחי שיא של 10 מיליארד שקל שהשיג בנק לאומי ב-2025 ודיבידנד של 6 מיליארד שקל, ורווחי ענק הצפויים בחברות הביטוח. גם מניות הסקטור הביטחוני, כמו אלביט מערכות, נסחרות במלוא ערכן.
למי שבכל זאת לא מסוגל לנשום בלי מניות, העתיד הבורסאי טמון להערכתי בשוק האנרגיה ודווקא בענפים מסורתיים, כמו ענף התעשייה, הבנייה, התשתיות, ועדיין גם האנרגיה. בהצלחה.
התרעות פיקוד העורף