עם זאת, אזולאי מדגיש כי השפעת הנפט על הכלכלה העולמית נמוכה כיום בהרבה משהייתה בעבר. בעבר עלייה חדה במחירי האנרגיה הייתה מתורגמת כמעט מיד לזינוק באינפלציה, למשל במשבר הנפט של 1973, לאחר שמדינות ערב הטילו אמברגו בעקבות מלחמת יום הכיפורים, מה שהוביל לקפיצה חדה במחירי האנרגיה ולעלייה משמעותית באינפלציה בארצות הברית. דוגמה נוספת היא תחילת שנות ה-80, לאחר המהפכה באיראן ומלחמת איראן-עיראק, אז זינוק נוסף במחירי הנפט הוביל ללחצים אינפלציוניים כבדים בכלכלה האמריקאית.
לדבריו, מאז אותה תקופה חל שינוי מבני עמוק בכלכלה העולמית. עוצמת הנפט בתוצר האמריקאי, כלומר כמות האנרגיה הדרושה לייצור יחידת תוצר, ירדה בכ-70%. המשמעות היא שהכלכלה מסוגלת כיום לייצר הרבה יותר תוצר עבור כל יחידת אנרגיה, ולכן גם זינוק במחירי הנפט אינו מתורגם באופן אוטומטי לאותה פגיעה כלכלית רחבה שאפיינה את משברי האנרגיה של שנות השבעים והשמונים.
במקביל, מדינות רבות הגדילו בשנים האחרונות את מאגרי הנפט האסטרטגיים שלהן. ארה"ב מחזיקה כיום בכ-425 מיליון חביות נפט במאגרים, בעוד שסין הגדילה את עתודות הנפט שלה לכ-2 מיליארד חביות.
לדבריו, גם ההקשר הגיאופוליטי הרחב חשוב להבנת התמונה. המלחמה מתרחשת בתקופה שבה הסדר העולמי עובר שינוי, והמאבק בין ארה"ב לסין על ההגמוניה הגלובלית מתחדד. האירועים האחרונים, הוא טוען, דווקא מדגישים את עוצמתה הצבאית והטכנולוגית של ארה"ב ואת יכולתה להוביל קואליציה אזורית.
"לא לעולם חוסן. ברור לחלוטין שלהתמשכות המערכה עלולות להיות השלכות רבות על הכלכלה הגלובלית", הוא אומר, ומוסיף כי ככל שהנזק הכלכלי יגדל, כך יגבר גם הלחץ להביא את הלחימה לסיומה. לדבריו, "בנקודה מסוימת הנזק ממנה יעלה על התועלת, מה שיגביר את הלחץ על ארה"ב וישראל לסיימה".
התרעות פיקוד העורף