אומרים שאנחנו חיים בתקופה היסטורית, ואכן, אין ספק שבין אזעקה לאזעקה אפשר לשמוע גם את משק כנפי ההיסטוריה. ואולי, אם תקשיבו ממש טוב (או שאתם עובדים בבניין המרובע הגדול ההוא בגבעת רם), תוכלו לשמוע גם את השעון שסופר לאחור לעבר הבחירות ביוני. תיק-תק. תיק-תק.
התשובה נעוצה בעיקרון הפרדת הרשויות ובהבדל בין הממשלה לכנסת. על פי חוק יסוד: משק המדינה, תקציב המדינה חייב להיקבע בחוק. כלומר, לא בהחלטת ממשלה ולא במסמך עבודה פנימי של משרד האוצר, אלא בחקיקה מלאה שעוברת את כל שלבי הדיון וההצבעה בכנסת. המשמעות המעשית היא שהממשלה אומנם מציעה את התקציב, אך אין לה סמכות להתחייב להוצאות עתידיות, להקים תוכניות חדשות או אפילו לאייש משרות בלי שהכנסת אישרה זאת במסגרת חוק התקציב.
במילים אחרות, הכסף הציבורי נשאר תחת פיקוח פרלמנטרי של נציגי כל העם, ולא רק של רובו. בשלב הזה כבר לא מדובר רק במסמך טכני: כל סעיף בתקציב פתוח לדיון, תיקונים ולחצים פוליטיים. חברי הכנסת יכולים לנסות להזיז כספים בין סעיפים, שרים נאבקים על תקציבי משרדיהם, ופקידי האוצר מנסים לשמור על המסגרת הכוללת. זהו מנגנון שנועד להבטיח שהשימוש בכספי המיסים לא יהיה החלטה מנהלית בלבד, אלא תוצאה של דיון ציבורי ופוליטי.
וזו הנקודה בזמן שבה אנחנו נמצאים עכשיו. התקציב אומנם אושר בממשלה כבר בתחילת דצמבר ב"ליל הממשלה", אך הגיע לקריאה ראשונה בכנסת רק לקראת סוף ינואר, עבר יחד עם חוק ההסדרים לדיונים בוועדת הכספים ובוועדות נוספות כמו ועדת הכלכלה והוועדה למיזמים ציבוריים, ומשם, כשהשעון מתקתק לקראת סוף מרץ, היה אמור לחזור למליאה לקריאה שנייה ושלישית - ואז פרצה מלחמת שאגת הארי. חוק התקציב, זה שעליו דנו ורבו והסכימו ושוב רבו ושוב הסכימו עליו בדיונים עד השעות הקטנות של הלילה, יצטרך להשתנות. תיק-תק. תיק-תק.
בואו נדבר מספרים
על ראש הצעת חוק תקציב המדינה לשנת 2026 שהונחה בינואר על שולחן הכנסת התנוסס סכום אסטרונומי של כ-811.7 מיליארד שקל, אך לרוב כאשר אנחנו מדברים על התקציב, ב-ה' הידיעה, אנחנו מדברים על תקציב המדינה ללא תשלומי החוב - והתקציב הזה הסתפק בסכום הצנוע של כ-659.9 מיליארד שקל. מדובר בעלייה של כ-40 מיליארד שקל לעומת תקציב 2025, שעמד על כ-619.6 מיליארד שקל לפי הצעת התקציב המקורית לאותה שנה. הגירעון, שבהתחלה קיוו שיעמוד על 3.2%, נקבע לבסוף על 3.9%. במקביל, לצד תקציב המדינה, קודם גם חוק ההסדרים, שבאמצעותו מבקשת הממשלה לקדם שורה של רפורמות ושינויים מבניים במשק.
בין הסעיפים שנכללו בו היו רפורמת החלב, הרפורמה להגברת התחרות במערכת הבנקאות, ומס רכוש חדש על קרקעות לא מפותחות. זה חוק ההסדרים והתקציב שעליו דנו, זה התקציב שעליו הסכימו (אחרי דילול של לא מעט סעיפים בחוק ההסדרים), זה התקציב שהיה אמור לעלות בשבועיים הקרובים, וזה התקציב שהיה אמור להקנות למפלגות הקואליציה עוד כמה חודשים בשלטון עד לבחירות שממילא אמורות להגיע בקיץ.
אבל, כמו שקרה בסוף בשנה שעברה, השבוע הצעת התקציב נפרצה. אז זה היה בעקבות עם כלביא (מלחמת איראן 1) ומבצע מרכבות גדעון, והשבוע בעקבות שאגת הארי (מלחמת איראן 2: הקסם חוזר). איך אומרים? ההיסטוריה לעולם חוזרת, ומשום מה בישראל היא תמיד כוללת בתוכה מלחמות שעולות עשרות מיליארדים. כמה בדיוק? תלוי מה מודדים.
העלות הישירה היא כמובן העלות של ניהול המלחמה: טילים, מיירטים, פגזים, דלק למטוסים וימ"מים. כל זה עולה כסף, המון כסף. כמה בדיוק? העלות של כל אלו בעם כלביא מוערכת בכ-20 מיליארד שקל - סכום ששווה לכאחוז מהתוצר המקומי הגולמי השנתי של ישראל. לפי צה"ל, כבר בשבוע הראשון של המלחמה הנוכחית הוטלה על איראן כמות חימושים גדולה יותר מזו שהוטלה בכל 12 ימי מבצע עם כלביא. עם זאת, מספר הטילים ששיגרה איראן היה נמוך יותר, ולכן גם מספר המיירטים שנורו היה ככל הנראה קטן יותר.
הלאה. עלות נוספת היא הנזק לרכוש והשיקום שיידרש. בעם כלביא הוגשו כמעט 50 אלף תביעות למס רכוש, והנזק הכולל הוערך אז בין 5 ל-10 מיליארד שקל. במלחמה הנוכחית היקף הפגיעות נמוך יותר, ועד כה הוגשו כ-10,000 תביעות למס רכוש, וגם חומרת הנזקים שנגרמו לבתים ולתשתיות נראית נמוכה יחסית. אם זה ימשיך ככה, נראה שנסגור את הסיפור במיליארדים בודדים. ולבסוף, העלות שהכי קשה למדוד - אובדן התוצר במשק. לפי הערכות הכלכלן הראשי במשרד האוצר, במצב של מגבלות חמורות על פעילות המשק, כפי שהיה בתחילת המבצע, ההפסד מהשבתת המשק מגיע לכ-9 מיליארד שקל בשבוע - מספר שירד ל-4 מיליארד לשבוע אחרי הפתיחה החלקית של המשק ביום חמישי שעבר.
ולסיכום, אם מחברים את שלושת המספרים האלה, יוצא שגם בתרחיש אופטימי, שבו הלחימה תיגמר בשבוע הקרוב, אנחנו מדברים על עלות כלכלית של כ-35 עד 45 מיליארד שקל. לא מעט כסף (כמובן, אם העימות יתארך מעבר לכך, למשל לתקופה של ארבעה שבועות כפי שאמר טראמפ, העלויות יגדלו בהתאם).
לא כל הכסף מגיע מתקציב המדינה. הפיצויים בגין נזקי המלחמה מגיעים מקרן הפיצויים של רשות המיסים שממומנת ממס הרכוש ולא נספרת בתקציב. גם אובדן התוצר ברובו מגיע על חשבון האזרחים, שנאלצים לשבת בבית ולא לעבוד ולהרוויח, כשהפגיעה בתקציב המדינה היא רק מהתשלום על מתווה הפיצויים לשכירים ועסקים ומאובדן הכנסות במיסים על הפעילות הכלכלית שהתבטלה.
במקרה הנוכחי, מתווה הפיצויים מוערך ב-3.3 מיליארד שקל, ואובדן ההכנסות התקזז עם קצב הכנסות חזק במיוחד ממיסים בחודשיים הראשונים של השנה, שגרם לכלכלן הראשי במשרד האוצר לעדכן השבוע את תחזית הכנסות המדינה כלפי מעלה, מ-575.3 מיליארד שקל ל-586.3 מיליארד שקל, למרות המלחמה ואף שתחזית הצמיחה לשנת 2026 דווקא עודכנה כלפי מטה, מ-5.2% ל-4.7%.
המשמעות היא שתקציב המדינה על 660 מיליארדיו שהוסכם בממשלה, עבר בקריאה ראשונה ונידון בוועדות, כבר לא רלוונטי. היה צריך או להעלות דרסטית את הגירעון או לקצץ דרסטית בתקציב המשרדים השונים, כשההחלטה שהתקבלה הייתה השילוב המקובל: הגירעון יגדל ל-5.1% מהתוצר, ובמקביל יבוצע קיצוץ רוחבי של כ-3% בתקציבי משרדי הממשלה - וכל זה צריך להיות מוסכם ומאושר בסד זמנים צפוף של שבועיים או שהממשלה הולכת הביתה.
הח"כים החרדים אומנם קיבלו כאתנן כספים קואליציוניים בשווי מיליארדים ואת ביטול המס על קרקעות פנויות, אך נאלצו לוותר על חוק הגיוס, ושרי הליכוד קיבלו את ביטול רפורמת החלב, שנואת נפש מתפקדיהם, אך חטפו קיצוץ רוחבי במשרדיהם אחרי שכבר מיהרו לפרסם את הגדלת התקציב וההישגים שלהם. גם שרי עוצמה יהודית לא בדיוק אוהבים קיצוצים גדולים. בן גביר בעבר כמעט הפיל את הממשלה על 250 מיליון שקל למשרד שלו, מישהו רואה אותו מוותר עכשיו על חצי מיליארד?
אז אומנם הצטרפות סער ושלושת חבריו לקואליציה נותנת לממשלה הנוכחית מרווח ביטחון. ועדיין, מספיקים פחות מעשרה ח"כים זועמים שיחליטו להימנע בהצבעה על התקציב - ואפילו חצי מזה, אם חלקם יזעמו עד כדי כך שיחליטו להצביע נגד - והכנסת ה-25 תסיים את כהונתה מוקדם מהצפוי וחבריה יצטרפו לרשימת השכירים שנפגעו כלכלית ממלחמת שאגת הארי. תיק-תק. תיק-תק.
התרעות פיקוד העורף