במקרים כאלה, הוא מסביר, המצב המשפטי פשוט יחסית. "אם זה כתוב מראש וההורים הסכימו, אז זה מחייב. זה חלק מהחוזה". לדבריו, אמנם החוק מאפשר במקרים חריגים לבטל סעיפים מקפחים, אך "זה לא המצב, וקשה להגיד שאחרי השנתיים האחרונות עוד סבב של מלחמה הוא מצב חריג שלא היה ניתן לצפות כשנחתם החוזה ולכן מצדיק ביטול כזה".
התמונה משתנה כאשר אין חוזה כתוב, או כאשר החוזה אינו מתייחס למצבים חריגים. מצב כזה נפוץ בעיקר אצל מטפלות פרטיות או מסגרות קטנות. כאן כבר מתעוררת שאלה מורכבת יותר, האם מדובר בהפרת חוזה. "אפשר לטעון, אתם לא מספקים את השירות ולכן אני לא משלם", אומר ניר, אך מדגיש כי הכלים המשפטיים הקיימים אינם בהכרח מספקים פתרון ברור.
אחד המושגים הרלוונטיים הוא "סיכול חוזה", מצב שבו לא ניתן לקיים את ההסכם בשל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת הצדדים. אלא שלדברי ניר, בתי המשפט כמעט ואינם מקבלים טענה זו. "על כמעט כל מקרה נאמר שאפשר היה לצפות את האפשרות, ובוודאי היום, כשזה לא הסבב הראשון או השני. לכן סביר שבתי המשפט לא יכירו בטענה הזו".
עם זאת, הוא מציין כי היו גם מצבים קיצוניים יותר בעבר, שבהם ההשוואה לשכירות דווקא כן התחדדה. "במלחמות קודמות היו אזורים שבהם נאסר על התושבים להימצא, ואז שוכר יכול היה לטעון שלא העמידו לרשותו דירה בכלל. זה מצב הרבה יותר קרוב למה שקורה היום בגנים, כי בפועל אי אפשר להשתמש בנכס או בשירות". לדבריו, המצב הנוכחי שונה, שכן אין הוראה גורפת שמונעת שימוש בדירה, ולכן בעלי הדירות אינם נחשבים כמפרי חוזה, בעוד שבמקרה של גנים עצם אי-היכולת להפעיל את המסגרת מעלה שאלה מורכבת יותר לגבי קיום ההתחייבות.
שאלה נוספת שעולה היא מדוע הנטל נופל על ההורים, ולא מועבר למדינה. ניר מצביע על כך שבפועל, גם כאשר הגנים סגורים, ההוצאות ממשיכות. "הגן ממשיך לשלם שכר לעובדות, שכירות על המקום והוצאות קבועות נוספות. ההוצאה כמעט לא נעלמת, והשאלה היא רק מאיפה יבואו ההכנסות".
לדבריו, המדינה לא בחרה עד היום להיכנס לנעלי ההורים ולממן את העלות. "אני לא מכיר מצב שבו המדינה אמרה, אנחנו משלמים במקום המשפחות. זו יכולה להיות החלטה מדיניותית, אבל עד היום היא לא התקבלה". הוא מציין כי במקרים מסוימים, נרשמו בעבר פתרונות חלקיים. כך למשל, בתקופת הקורונה חלק מהגנים הסכימו להפחתה מסוימת בתשלום, בהתאם לירידה בהוצאות כמו ארנונה או מזון. אך מדובר בהסכמות נקודתיות ולא בכלל מחייב.
בסופו של דבר, התמונה המשפטית אינה מספקת תשובה אחידה לכל המקרים. כאשר יש חוזה ברור, הסיכוי של ההורים להימנע מתשלום נמוך יחסית. כאשר אין חוזה, המצב פתוח יותר לפרשנות וחלק גדול מהמקרים מתגלגלים בפועל לשיח בין ההורים לבין הגנים והמטפלות. לכן, מעבר לשאלות של חוק והסכמים, במקרים רבים ההמלצה היא לנסות להגיע להבנות והסכמות בין הצדדים, שיחלקו את הנטל בצורה סבירה בהתאם לנסיבות.
התרעות פיקוד העורף