מעבר לקשיים הנוכחיים, בענף כבר מביטים קדימה וחוששים מהשלב הבא. "אחרי כל מלחמה מגיע גל ביקושים", אומר דדשיב. "אנשים חוזרים לבתים, מתקנים נזקים ומשפצים. אבל הפעם ייתכן שלא יהיה מי שיבצע את העבודות. אם היום חסרים עשרות אלפי עובדים, מה יקרה כשהביקוש יזנק". התוצאה הצפויה, לדבריו, היא עלייה חדה במחירים. "זה לא כי מישהו רוצה להעלות מחירים, אלא פשוט כי אין מספיק היצע. מי שימצא בעל מקצוע, ישלם יותר. זו כלכלה בסיסית".
במקביל, גם הצד העסקי של הענף נמצא תחת לחץ. ענף השיפוצים, שמגלגל עשרות מיליארדי שקלים בשנה כחלק מענף הבנייה, מבוסס ברובו על עסקים קטנים ובינוניים. רבים מהם תלויים בתזרים שוטף, וכאשר העבודה נעצרת, אין להם רשת ביטחון. חלקם כבר מתקשים לשרוד, ואם חלק משמעותי מהם ייסגר אז גם כשהשוק יתאושש, לא יהיה מי שייתן מענה.
על רקע זה, דדשיב סבור כי נדרשת התערבות ממשלתית. "זה כבר לא רק עניין של קבלנים, אלא של המשק כולו", הוא אומר. "צריך להגדיל במהירות את מכסות העובדים הזרים ולקצר בירוקרטיה. במקביל, לבנות מסלולי הכשרה אמיתיים לצעירים ישראלים, במיוחד חיילים משוחררים, עם עם תמריצים כספיים, הכשרות מקצועיות והפיכת המקצועות האלה לאופציה לגיטימית ומתגמלת. המדינה כבר ניסתה מענקים של כמה אלפי שקלים בחודש – אבל זה לא מספיק כדי לשנות מציאות".
בנוסף, הוא מציע לשקול רשת ביטחון לענף בדמות מענקים או הקלות לעסקים קטנים, כדי למנוע סגירות נוספות. "אם נאבד את בעלי המקצוע היום, לא נוכל להחזיר אותם מחר. זה מקצוע שלוקח שנים ללמוד". דדשיב מסכם כי אם לא נפעל עכשיו, נגיע למצב שבו אנשים ירצו לשפץ את הבית ולא יהיה להם למי לפנות. "אז זה כבר לא יהיה רק משבר של ענף. זה משבר של משק שלם".