"ריצה בפריימריז עולה כסף", שם מדרר את הדברים על השולחן כבר בתחילת השיחה. "על הנייר כל מה שצריך לשלם זה את דמי ההרשמה להתמודדות, בערך 7,000 שקל שנועדו לסנן מתמודדי שווא, ובנוסף צריך להיות חבר מפלגה לפחות שנתיים שזה עוד נגיד 90 שקל לשנה". אבל זה רק החלק הרשמי, מכאן מתחילים העלויות האמיתיות.
השלב הבא הוא להגיע למתפקדים. "בליכוד, כמו במפלגות נוספות שמקיימות פריימריז, המועמדים צריכים לשכנע גוף בוחר של אלפי אנשים שהם ראויים לייצג את המפלגה בכנסת. לפעמים מדובר בכמה אלפי חברי מרכז מכל הארץ, ובמקרים אחרים במתפקדים מהמחוז שבו מתמודד המועמד" אומר מדרר שמתמודד במחוז חוף של הליכוד.
כדי להגיע אליהם צריך לעבוד בשטח. "זה אומר חוגי בית, זה אומר להגיע לבריתות ולחתונות, להסתובב באירועים ולפגוש אנשים", הוא אומר. "אנשים רוצים להכיר את המועמדים שלהם, לשמוע אותם, לראות אותם בעיניים". לצד הפעילות בשטח יש גם דרכים נוספות לבנות מוכרות, כמו הופעות בתקשורת, רשתות חברתיות או פודקאסטים.
לכל אחת מהדרכים האלה יש גם עלות כלכלית אחרת. פעילות שטח דורשת זמן, נסיעות ואירועים, פעילות תקשורתית דורשת הפקה וחשיפה, ולעיתים מועמדים גם פונים לקבוצות גדולות של מתפקדים המאורגנות סביב רעיונות או אינטרסים משותפים. "יש קבוצות אידיאולוגיות ויש גם קבוצות שמנסות לרכז כוח פוליטי", הוא מסביר.
בשביל לממן את כל הקמפיין הזה מועמדים צריכים לגייס כסף מתרומות או להביא מהבית. כמה? בין אפס שקלים לכמה שהם מצליחים, אבל יש תקרה מסוימת. "אדם פרטי יכול לתרום בערך עד 11 אלף שקל", מסביר מדרר, "כשהסכום המקסימלי עומד על כ-350 אלף עד 400 אלף שקל. . לחלופין, מועמדים חדשים יכולים לקחת הלוואה מהמדינה לצורך ההתמודדות. חברי כנסת מכהנים לעומתם נהנים מיתרון שכן הם מקבלים את הכסף מהמדינה עבור קשר עם הבוחר".
אבל גם הסכום הזה אינו משקף את העלות הכוללת. "350 אלף זה רק הצ'ק", הוא אומר. "יש גם עלות אלטרנטיבית". מדרר מספר כי הוא ואשתו ישבו ובנו תוכנית כלכלית למשק הבית. "בדקנו כמה עולה לנו לחיות. במקרה שלנו מדובר בערך ב-16 אלף שקל בחודש, כולל שכר דירה, אוכל והוצאות שוטפות ונערכנו לכך כמה שנים מראש בכדי שאני אוכל השנה לא לעבוד ולהתמקד בפריימריז – גם זו עלות לא מבוטלת בכלל, וזה לפני שדיברנו על נסיעות והזמן והמאמץ שאני משקיע".
כאשר מחברים את ההוצאות הישירות עם הירידה בהכנסות, העלות הכוללת של ריצה לפריימריז יכולה להגיע לסכום של כחצי מיליון פלוס מינוס – וזה רק עבור ניסיון אחד. "אני מכיר אישית מישהו שהוציא שלוש מאות אלף שקל רק על הפריימריז עצמם, בלי העלות האלטרנטיבית, והוא ניסה פעמיים ולא הצליח. 600 אלף שקל הלכו".
משכורת לא בשמיים
אלישב רבינוביץ' מדגיש כי מי שחושב שבצד השני, אחרי שנבחרים, מצפה איזו פסגה פיננסית – טועה. מסלול הפנסיות התקציביות נגמר, זה השכר של חבר כנסת אמנם מכובד אבל לא בשמיים והרבה נופלים אחרי קדנציה אחת של שנתיים וחצי. גם לאחר סיום הכהונה הדרך חזרה לשוק העבודה אינה תמיד פשוטה. מי שעזב תפקיד קודם כדי להיכנס לפוליטיקה עלול לגלות שהמשרה הקודמת כבר איננה פנויה. במקרים אחרים עצם הזיהוי הפוליטי עשוי להקשות על מציאת עבודה במגזרים מסוימים.
"יש פה דילמה" אומר מדרר. "מצד אחד, קודם כל חשוב שהכנסת תורכב מאנשים מכל המעמדות הסוציו-אקונומיים. אני מאוד לא אוהב את הגימיקים של להיות חבר כנסת תמורת 'שקל בחודש'. אני רוצה שגם אדם מהמעמד הנמוך, שמשתמש במשכורת הזו כדי לחיות, יוכל להיות חבר כנסת ולייצג אותנו".
"מהצד השני, אם ההכנסה כחבר כנסת היא המשכורת הכי גבוהה שעשית בחיים שלך, אתה עלול להימצא בניגוד עניינים – פתאום האידיאולוגיה פחות קריטית כי היכולת להאכיל את הילדים שלך מוטלת על הכף. לכן, הייתי שמח שחברי כנסת יקבלו שכר מספיק גבוה כדי שאנשים טובים, שיש להם רקורד ומרוויחים טוב בחוץ, ירצו להגיע ולא יפסידו כסף. מעבר לזה, חשוב שיהיה להם מספיק תקציב לארגן סוללה טובה של יועצים ועוזרים. אני בסדר עם זה שפרלמנטריה טובה תעלה לנו כסף".
נאום המעלית
לקראת סוף השיחה התבקש מדרר לסכם בכמה משפטים את הסיבה שבגללה הוא מבקש להיבחר לכנסת. לדבריו, התוכנית שלו נשענת על שלושה תחומים מרכזיים. הראשון הוא כלכלה. "אני רוצה לראות שוק חופשי יותר, פחות רגולציה ופחות התערבות ממשלתית". התחום השני הוא מערכת היחסים בין הרשויות. לדבריו, יש צורך "בריסון של מערכת המשפט" ובחיזוק הכנסת כרשות המחוקקת. הנושא השלישי הוא ביטחוני. "אני חושב שאזורי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון צריכים להיות חלק ממדינת ישראל גם ברמה המעשית".
התרעות פיקוד העורף