בעוד הלחימה בצפון נמשכת והאזעקות נשמעות שוב ושוב, העסקים בנהריה מתמודדים עם מציאות מורכבת של פחד, ירידה חדה בפעילות וחוסר ודאות כלכלי. שיחות עם בעלי עסקים בעיר מציירות תמונה ברורה: הדלתות פתוחות, אך הרחובות ריקים.
לדבריו, הירידה בפעילות חדה במיוחד בעסקים שמבוססים על תנועת לקוחות: "בעסקים שמסתמכים על תנועת לקוחות מזדמנת, כמו קפה וטייק אווי, העבודה ירדה ב־70-80 אחוז. אין אנשים ברחוב, אין תנועה". הקושי אינו רק כלכלי אלא גם תפעולי: "עובדים לא רוצים להגיע. מעדיפים להישאר בבית. אני מבין אותם, אנשים מפחדים".
אסרף מספר גם על השקעות שנעצרו באחת: "פתחנו פודטראק חדש באכזיב, השקענו המון, עבדנו יום אחד כמו שצריך, ואז פרצה המלחמה. זה ממאה לאפס". לדבריו, גם עסקים ותיקים מתקשים להחזיק מעמד: "הלנדוור שלנו על הטיילת עבר שיפוץ גדול. חיכינו לעונה, לשמש, לאנשים אבל הם לא מגיעים. אנחנו מסיימים את החודש בהפסד".
"מתחילת המלחמה עד עכשיו הכנסתי בערך 2,000 שקל"
לדבריה, מדובר בפגיעה חסרת תקדים: "העסק שלי קיים 15 שנה. לא הייתה לי נפילה כזאת בחיים. מתחילת המלחמה עד עכשיו הכנסתי בערך 2,000 שקל. אני מרוסקת כלכלית". והיא מדגישה כי מדובר בתופעה רחבה: "זה לא רק אני, המון עסקים פה באותו מצב. זה לא רק ביטחוני, זה גם כלכלי ונפשי. אנשים עובדים בפחד".
לדבריה, למרות ההפסדים, יש משמעות לעצם הפתיחה: "יש אנשים שמחפשים מקום להתאוורר, להיפגש. זה נותן קצת אוויר לנשימה בתוך התקופה הזאת". עם זאת, היא מודה כי המצב קשה: "גם כשאנחנו פתוחות אנחנו בהפסד. פברואר היה חודש טוב, ואז במרץ - פשוט מכה".
הוא מדגיש כי ההוצאות לא נעצרו: "כל התקופה הזאת המשכנו לשלם ארנונה, מסים, תחזוקה - הכול. אף אחד לא ויתר לנו על שקל". אהרונוביץ' מתאר תמונה רחבה יותר של העיר: "נהריה גוססת. אתה הולך בגעתון ורואה עסקים סגורים, טיילת ריקה. זה נראה כמו עיר ריקה". התמונה הכוללת שעולה מהשטח בנהריה ברורה: עסקים פתוחים, אך הפעילות מצומצמת, ההכנסות צונחות, והעתיד אינו ברור.
בין משלוחים חלקיים, לקוחות שממעטים לצאת, והיעדר ודאות לגבי סיוע ממשלתי, בעלי העסקים בעיר נאבקים לא רק על הפרנסה, אלא על היכולת להמשיך להחזיק את העסק פתוח.
התרעות פיקוד העורף