עבור משפחות צעירות רבות, התשלום למסגרות לגיל הרך הוא אחת ההוצאות המשמעותיות ביותר בתקציב החודשי, לעיתים שנייה רק לדיור ולעיתים אף הגדולה ביותר כאשר מדובר בשני ילדים. בכמעט חודש שחלפה מאז פרוץ הלחימה והסגירה המתמשכת של חלק מהמסגרות, הורים רבים מוצאים את עצמם משלמים במקביל על שירות שלא ניתן בפועל ועל פתרונות חלופיים, בזמן שחלקם מתמודדים גם עם ירידה בהכנסות.
הפער הזה יצר לא מעט זעם ציבורי, הן מצד מפעילים ומטפלות שמוחים על האפליה ומזהירים מפגיעה בהכנסות וביציבות הכלכלית של המסגרות, והן מצד ההורים שמתקשים לשאת בתשלום על שירות שלא קיבלו. בדיונים בכנסת ובענף נשמעה ביקורת חריפה על כך שהמדינה מטילה בפועל את האחריות על שני הצדדים, ללא מנגנון שמחלק את הנטל באופן שיטתי.
יש מי שמחזירים, ויש מי שנותרים בלי מענה
בינתיים, בזמן שהדיון הציבורי עדיין מתנהל, יש גם מי שבוחרים לפעול באופן עצמאי. רשת "ניוטון מרכזים חינוכיים" הודיעה כי תחזיר להורים חלק מהתשלום עבור חודש מרץ ותדחה את גביית חודש אפריל, למרות שהיא ממשיכה לשלם שכר מלא לצוותים ונושאת בהוצאות תפעול שוטפות.
"זו לא רק החלטה פיננסית אלא הצהרה ערכית. אנו פועלים לשמור על איזון עדין בין הקלה מיידית להורים לבין שמירה על היציבות של הגנים והצוותים החינוכיים, שהם הלב של המערכת והחוזק האמיתי שלה. דווקא ברגעים כאלה נבחנת עוצמת הרשת, היכולת להחזיק יחד, לשמור על האנשים ועל הסטנדרט שבנינו לאורך זמן. אלו החלטות עם השלכות ישירות על התזרים והסיכון העסקי, אך הן מתקבלות מתוך מחויבות עמוקה ליציבות, להמשכיות וליום שאחרי".
מלכא הוסיף כי הבעיה רחבה יותר מהמקרה הספציפי. "העובדה שאין כיום מתווה מסודר לגנים פרטיים יוצרת מציאות לא שוויונית ומעמיסה את האחריות על המפעילים וההורים כאחד. לא ייתכן שהורים בגנים פרטיים יישארו ללא מענה בעוד מסגרות ציבוריות מקבלות פתרונות. אני מצפה מהמדינה להיכנס לתמונה, לייצר מתווה ברור ושוויוני, ולהפסיק את אי הוודאות. מערכת חינוך לגיל הרך לא יכולה להישען רק על יוזמות פרטיות, אבל דווקא מתוך הוואקום שנוצר, אנחנו מוכיחים שאפשר לפעול באחריות, באומץ ובסולידריות".
מלכא וניוטון כאמור בחרו לבוא לקראת ההורים, אבל לא מעט הורים אחרים מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה. ד"ר אורי ניר, מומחה לדיני חוזים ודיני נזיקין ומרצה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, הסביר למעריב כי השאלה האם ניתן להימנע מתשלום תלויה בראש ובראשונה בתנאי ההסכם עם המסגרת. "ברוב הגנים הפרטיים שיש להם חוזים מסודרים, כתוב במפורש שבמצבים כאלה התשלומים יימשכו כרגיל", אמר. לדבריו, כאשר סעיף כזה קיים וההורים הסכימו לו, הסיכוי להימנע מתשלום נמוך יחסית.
במקרים שבהם אין הסדרה מפורשת, התמונה מורכבת יותר ולעיתים מוכרעת בפועל דרך משא ומתן בין הצדדים. "אפשר לטעון שהשירות לא ניתן ולכן לא צריך לשלם", הסביר ניר, אך ציין כי בתי המשפט נוטים שלא לקבל טענות מסוג "סיכול חוזה", במיוחד לאחר שנים של אירועים דומים שהפכו את המצב לפחות חריג ויותר צפוי.
ניר הצביע על כך שבפועל, גם כאשר הגנים סגורים, ההוצאות ממשיכות. "הגן ממשיך לשלם שכר לעובדות, שכירות על המקום והוצאות קבועות נוספות. ההוצאה כמעט לא נעלמת, והשאלה היא רק מאיפה יבואו ההכנסות". כאמור, במעונות היום המפוקחים הוסכם שהם יגיעו מהמדינה, בשאר המסגרות הפרטיות השאלה עדיין פתוחה והתמונה המשפטית אינה מספקת תשובה אחידה לכל המקרים.
כאשר יש חוזה ברור, הסיכוי של ההורים להימנע מתשלום נמוך יחסית. כאשר אין חוזה, המצב פתוח יותר לפרשנות וחלק גדול מהמקרים מתגלגלים בפועל לשיח בין ההורים לבין הגנים והמטפלות. לכן, מעבר לשאלות של חוק והסכמים, במקרים רבים ההמלצה היא לנסות להגיע להבנות והסכמות בין הצדדים, שיחלקו את הנטל בצורה סבירה בהתאם לנסיבות.
התרעות פיקוד העורף