מאז 7 באוקטובר ועד סוף פברואר 2026, המלחמה על שלל חלקיה, זירותיה, סבביה ומבצעיה עלתה למדינה כ-352 מיליארד שקל בהוצאות ישירות: כ-243 מיליארד שקל הוצאות של מערכת הביטחון על תחמושת, דלק, מערכות, כוח אדם, ימ"מים וכל מה שמלחמה ממושכת דורשת. תוסיפו לזה כ-33 מיליארד שקל של מס רכוש ופיצויים, כ-57 מיליארד שקל של הוצאות אזרחיות שונות, מפינוי ועד מענקים ומתווי פיצויים לעסקים למיניהם, ועוד כ-19 מיליארד שקל רק של תשלומי ריבית, והגעתם לסכום הדמיוני שהזכרנו קודם – 352,000,000,000 שקל.
אבל כמובן שזה לא כל הסיפור, וחוץ מהעלות הישירה למדינה יש גם את העלות לאזרחים – לי, לכם ולשכנים שלנו. אם זה ימים שלא עבדנו, מוצרים שלא ייצרנו או עסק שסגרנו, כולם מתכנסים בסוף לפגיעה בתוצר. פגיעה שלאורך שנתיים וחצי של מלחמה – שוב, לא כולל שאגת הארי - בנק ישראל העריך שעלתה לנו בכ-8.5% מהתוצר. כמה בדיוק זה יוצא? קחו טיפ קטן לכל פעם שהכלכלנים מתחילים לבלבל לכם בראש על אחוזי תוצר או גירעון של כך וכך אחוזים כשאף פעם לא ברור אחוזים ממה ועל מה הם מדברים: התוצר השנתי בישראל הוא בערך 2 טריליון שקל (סכום עוד יותר דמיוני ממקודם), ולכן כל אחוז שלו הוא בערך 20 מיליארד - פלוס מינוס כמובן, ומשם עושים את המכפלות.
אז שמונה וחצי אחוזי תוצר שעלתה לנו המלחמה מסתכמים בסדר גודל של 170 מיליארד שקל. לא את כל הסכום הזה נצרף ל-352 המיליארד, כי יש לא מעט חפיפה בין הסעיפים – למשל מילואימניק שלא עבד כמה חודשים נרשם בחלק של ירידה בתוצר, אבל הוא קיבל כנגד זה ימ"מים שנספרו בהוצאות הביטחון - אבל גם אחרי שמביאים את זה בחשבון, הנזק הכלכלי המצטבר של המלחמה כבר מתקרב ל-400 עד 450 מיליארד שקל. שזה, תסכימו איתי, המון כסף.
כמובן שלא בחרנו לצאת למלחמה, שלא מדובר במותרות שאפשר לוותר עליהם ושיש רגעים שבהם מדינה צריכה להוציא כל מה שצריך כדי להגן על עצמה. אבל גם כשמדובר בהוצאה חיונית, כמו למשל ניתוח שחייבים לעשות - ואולי דווקא אז - חשוב להבין כמה היא עולה, ומי בסוף משלם עליה.
מאיפה הכסף?
גם אם נחזור רק לסכום שהמדינה הוציאה, ואפילו כשמסתכלים רק על שנת 2025, שבנק ישראל מעריך שבה יצאו "רק" 116 מיליארד מתוך ה-352 מיליארד שהזכרנו, זה עדיין סכום שנשמע מאוד רחוק מאיתנו, ולכן השאלה האמיתית היא איך זה פגש אותנו, האזרחים הקטנים. והתשובה היא שזה פוגש אותנו בשלוש דרכים: או בהעלאות מיסים; או בקיצוץ בהוצאות אחרות, מה שמתבטא בצמצום שירותים לאזרחים; או בהגדלת הגירעון, שזה פשוט העלאת מיסים או קיצוץ שיפגשו את הנכדים שלנו. המדינה כמובן בחרה בשילוב של כולם, ובשנה האחרונה היא קיצצה שירותים (אם כי לא מספיק ולא את הנכונים), העלתה את הגירעון ל-4.7% (זוכרים את הטריק לחשב כמה זה במיליארדים?) והעלתה מיסים. הרבה מיסים.
לפי בנק ישראל, רק ה"גזירות" של 2025 הכניסו לקופת המדינה כאחוז וחצי מהתוצר - 30 מיליארד שקל פלוס מינוס. שימו לב, לא מדובר בסך המיסים ששילמנו בשנה שעברה, אלא רק במיסים ששילמנו מעבר לרגיל בגלל העלאות המס שהיו כדי לממן את המלחמה. 30 מיליארד זה כבר מספר שיותר מתקרב אלינו, אבל בואו נעשה את זה אפילו יותר פשוט – יש כעשרה מיליון תושבים במדינה.
זה אומר שבממוצע כל אחד מאיתנו שילם 3,000 שקל במיסים יותר ממה שהוא היה משלם אם לא הייתה מלחמה. אבל רגע, עשרת המיליונים הללו כוללים גם את הילדים שלי, ושלך, ופנסיונרים וכו’, ולכן החישוב הרלוונטי יותר הוא לפי משקי בית. בישראל יש בערך 3 מיליון משקי בית, ולכן בממוצע מדובר על כ-10,000 שקל בשנה למשק בית. כלומר, בשנת 2025 בלבד משק הבית הממוצע נשאר עם כ-10,000 שקל פחות ממה שהיה נשאר בלי המלחמה. אאוץ’.
כמובן שהמילה החשובה כאן היא "בממוצע". בפועל, הנטל לא התחלק שווה בשווה. לפי דוח בנק ישראל כמעט 60% מתוספת המס שולמו בידי החמישון העליון, חלק משמעותי מזה אפילו בידי העשירון העליון ומעלה. זה קרה בעיקר משום שהרכיב הגדול ביותר בתוספת ההכנסות למדינה הגיע ממיסוי רווחים כלואים, סעיף שהכניס כ-9 מיליארד שקל (אם כי בנק ישראל זוקף רק שישה מהם לתשלומים על השנה), ובפועל נוגע בעיקר לבעלי חברות. מס היסף, שמוטל על הכנסות גבוהות במיוחד, הוסיף עוד כ-1.5 מיליארד שקל. כלומר, כ-10 מיליארד שקל מתוך תוספת המיסים הגיעו ממקומות שרוב הציבור בכלל לא פגש באופן ישיר.
אלא שאז מגיעים הסעיפים שכן פגשו כמעט את כולם: העלאת המע"מ הכניסה כ-7 מיליארד שקל; שינויים בביטוח הלאומי ובמס הבריאות הוסיפו עוד כ-5.3 מיליארד; הקפאת מדרגות מס הכנסה ונקודות הזיכוי, מהלך שקל לפספס כי שיעור המס הרשמי לא עלה, הכניסה עוד כ-2.5 מיליארד; הורדת יום הבראה הוסיפה לקופת המדינה עוד כ-1.1 מיליארד שקל; ולצד כל אלה היו גם שינויים במיסוי רכב ובהטבות שונות בהיקף של כ-1.5 מיליארד נוספים.
בשורה התחתונה, משק בית מהחמישון האמצעי (עשירונים חמש ושש), כזה שמכניס בערך 17 עד 23 אלף שקל בחודש (לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2023), נשא בכ-13% מתוספת המיסים. בתרגום לכסף, מדובר בערך ב-6,000 עד 6,500 שקל בשנה. זה אומר שב-2025 בלבד, למשק בית כזה היו יכולים להישאר עוד כ-6,500 שקל בחשבון אלמלא המלחמה. הלכה החופשה ברומא בפסח. מזל שגם ככה אי אפשר לטוס כי השמיים סגורים.
קטנה לסיום
נחזור לפינק ולמכתב השנתי שהוא כתב למשקיעים, מכתב שאומנם נכתב במרחק אלפי קילומטרים מכאן, אבל יש בו שתי פסקאות שנראות כאילו נכתבו במיוחד לאזרחי ישראל. והנה הן: "מאז נפילת חומת ברלין נוצר יותר עושר מאשר בכל ההיסטוריה האנושית הקודמת גם יחד. בעולם המתפתח, יותר ממיליארד אנשים יצאו מעוני קיצוני ונכנסו למעמד הביניים. חברות בעולם המפותח זכו לגישה לשווקים חדשים עצומים. צרכנים קיבלו סחורות זולות יותר. אך במדינות עשירות, הטבות אלו הצטברו בידי מעטים מדי. קיים מאגר עצום של ספרות כלכלית על איך הגענו לכאן. אך ההסבר הפשוט ביותר, ואולי הפחות מדובר, הוא שרוב העושר זרם לשוקי ההון, ומעט מדי אנשים היו מושקעים בהם. עבור משפחות רבות, בניית עושר התרכזה בנכס יחיד. בעלות על דירה הייתה הדרך העיקרית שבה משפחות ממעמד הביניים בנו עושר. עבור רבים, זה עדיין כך.
"דיור אינו השקעה מובטחת בתשואה גבוהה. כאשר מחשבים ארנונה, ביטוח, תחזוקה ועלויות עסקה, שכולן עלו באופן משמעותי במקומות רבים, התשואות לטווח ארוך יכולות להיות צנועות ופחות אחידות מכפי שמחירי הנדל"ן מרמזים. זה לא ייחודי לאמריקה: ברחבי כלכלות מתקדמות רבות, עליית מחירי הדיור ותנאי הלוואה מחמירים הפכו את הבעלות על דירה קשה יותר להשגה, בפרט עבור צעירים. קשה לא להזדהות עם אנשים שמתמודדים עם זה. אם אתה כבר לא מאמין שהעבודה שלך היא מסלול להצלחה, מאמין שאינך יכול להרשות לעצמך בית, או מאמין שאפילו אם תוכל הוא לא יצבור הרבה עושר, אז אינך מרגיש שהכלכלה עובדת בשבילך. אף מדינה אינה יכולה לשגשג אם כך מרגישים אזרחיה".
התרעות פיקוד העורף