כשהצטרפתי למשרד האנרגיה בסוף 2013, יחידת המדען הראשי במשרד הייתה הצ'מפיון של האנרגיה המתחדשת במשרד. הכנתי מצגת עם הסיבות לצורך בהטמעה של אנרגיה מתחדשת במשק הישראלי. אף שהממשלה קבעה כבר יעדי הטמעה – רק 10% ל־2020 – מרבית העוסקים בתחום התנגדו גם לכך. מחיר האנרגיה המתחדשת היה אז יחסית גבוה, אז חיפשנו סיבות טובות, והשתיים הראשונות ששמתי בשקף היו ביטחון האנרגיה ויציבות המחיר.
הרבה מים זרמו מאז, והיום ברור לכולם שהאנרגיה הסולארית שישראל זכתה בה היא האנרגיה המתחדשת הזולה והטובה ביותר. אלא שפתאום מתחילים להבין ששתי הסיבות שציינתי הן קריטיות, ושאכן רק אנרגיה נקייה נותנת להן מענה טוב.
במלחמת איראן השנייה סגרה ישראל שתיים משלוש אסדות הגז, כדי למנוע פגיעה קטסטרופלית בהן. מה שמאפשר את המשך פעילות משק החשמל כמעט ללא הפרעה הם הדלקים האלטרנטיביים – פחם ואנרגיית השמש. עדיף היה לו היינו יכולים לסמוך יותר על אנרגיית השמש ביחד עם אגירה בסוללות, שכן אז היה נחסך מאיתנו הזיהום הכרוך בפחם. אבל לו היינו נאלצים לסגור את כל האסדות ולהפעיל את משק החשמל עם סולר במקום גז, העלות החודשית העודפת הנוספת הייתה מסתכמת בכמיליארד שקלים גם ללא מס על הסולר.
אבל המחיר איננו חזות הכל. גם נושא ביטחון האנרגיה חשוב. בסיבוב הראשון עם איראן קיבלנו המחשה חיה לסיכון שבריכוזיות של משק דלקי המחצבים. הפגיעה בבז"ן כמעט שיתקה את המפעל, והייתה חסרה רק פגיעה בבית הזיקוק השני כדי ליצור כאן משבר דלקים אמיתי. הריכוזיות של משק החשמל המסורתי היא סיכון ממשי, בעוד משק חשמל מבוסס אנרגיה סולארית הוא מבוזר מיסודו.
אנרגיה מתחדשת המשיכה לספק אנרגיה יציבה ובטוחה לאורך כל שנות הלחימה האחרונות במחיר נמוך וקבוע. במקביל, בתחילת מרץ 2026 קבע האיחוד האירופאי סופית יעד מחייב של הפחתת פליטות בשיעור של 90% ביחס ל־1990 עד לשנת 2040. היעד הזה מתמזג עתה עם חיזוק המאמצים האירופיים לצמצום התלות באנרגיה זרה. אז לא הגיע הזמן להגדיל את הייצור המתחדש, לצמצם את הזיהום, לייצב את המחיר ולהגדיל את אמינות האספקה? בוא נקבע יעד של 60% ייצור חשמל מתחדש ל־2040, נגדיל את ההשקעות בחדשנות בתחום האנרגיה הנקייה, וניגש למלאכת היישום.
התרעות פיקוד העורף