"הדבר הבולט ביותר הוא שמדובר באנשים שלא היו שם קודם", אומר שמחוביץ'. "אלה לא אוכלוסיות שהיו רגילות לבקש סיוע. מדובר במילואימניקים שחזרו לעסק שקפא, או בבעלי עסקים קטנים מהצפון ומהדרום שפונו חודשים ארוכים, עד שההכנסה פשוט נעלמה".
לדבריו, העיתוי רק החריף את המצב. "זה קורה בדיוק בתקופות שבהן ההוצאות עולות, לפני חגים, כשיש צורך להוציא יותר כסף, אבל אין הכנסות. הפער התזרימי הזה דוחף משפחות שלמות למצב של מחסור עמוק".
אחד המאפיינים המרכזיים של התופעה הוא הקצב. "זה לא תהליך שנמשך שנים, אלא משהו שקורה בתוך רבעונים בודדים. משפחות שעבדו והתנהלו באופן תקין מוצאות את עצמן מהר מאוד בלי נזילות, אחרי תשלום משכנתה, ארנונה והוצאות קבועות אחרות, הן נשארות עם פחות מ-3,500 שקל בחודש".
שמחוביץ' מצביע גם על חסמים פיננסיים שמעמיקים את המשבר. "אנחנו רואים עלייה בחשבונות מוגבלים ובעיקולים, בין היתר בגלל חריגות אשראי בתקופת השירות. ברגע שאדם מאבד גישה לאמצעי תשלום בסיסיים, הוא מתקשה מאוד לחזור לפעילות כלכלית".
"כאשר 'עניי המלחמה' נפלטים מהמערכת הבנקאית המסורתית נוצר אובדן של הון אנושי ועסקי. עסקים קטנים שנסגרים לצמיתות ומשקי בית שנכנסים לחובות מעמיקים את השחיקה בפריון הלאומי ומקטינים את בסיס המס העתידי".
על רקע זה, הוא מציע שינוי בגישה. "צריך לעבור לשיקום פיננסי אקטיבי. זה אומר לאפשר לאנשים להמשיך לפעול בתוך המערכת, לקבל סיוע ישירות לחשבון, ולהשתמש באמצעי תשלום דיגיטליים. אם לא נעשה את זה, הם יידחקו לכלכלת מזומן, ומשם הדרך חזרה הרבה יותר קשה".
התרעות פיקוד העורף