עימות בין מנכ"ל משרד האוצר לנשיא להב: "תרדו לעם, תראו למטה מה קורה"

"זה תקציב שונה דרמטית בשני מובנים", אמר רום. "קודם כל, זה תקציב בשנת בחירות. אני לא יודע אם מי שיושב כאן זוכר מתי בפעם האחרונה עבר תקציב בשנת בחירות, יש על זה מחלוקת אם זה היה ב-1988 או 1989, אבל בכל מקרה זה היה לפני הרבה מאוד שנים. הדבר השני, וזה אולי המרכזי, הוא שזה תקציב בזמן מלחמה".

לדבריו, עצם השילוב בין מערכת פוליטית רגישה לבין לחימה פעילה מייצר קושי חריג בניהול הכלכלי. "יש פה אתגר גדול מאוד, איך להחזיק את כל הדבר הזה תוך כדי מלחמה, אחרי חודשים של תקציב המשכי, ובמקביל בשנת בחירות להעביר תקציב. זה לא תמיד נראה הכי אסתטי, אבל כן הצלחנו להביא תקציב שיכול לעבור".

רום נשאל על עלות המלחמה, והשיב בניסוח שעורר תשומת לב. "רק החודש האחרון, כמה זה עלה למשק, אנחנו עדיין לא יודעים לכמת במדויק, אבל זה יעלה עשרות מיליארדים", אמר. ההדגשה על "רק" לצד ההערכה לעשרות מיליארדי שקלים המחישה את היקף העלויות גם בפרק זמן קצר יחסית, ואת חוסר הוודאות שעדיין מלווה את התכנון התקציבי.

עם זאת, הוא הבהיר כי הציבור כבר מרגיש את המחיר. "בטווח הקצר, בוודאי שיש פגיעה. העלינו מיסים, כולנו מרגישים את זה בכיס", אמר, אך מיד הצביע על שינוי כיוון. "עכשיו אנחנו מתחילים להוריד מיסים. זו הפעם הראשונה שאנחנו מתחילים וקטור של הורדת מיסים, ואני מאוד מקווה שזה יימשך".

לדבריו, המהלך נועד בעיקר לתמוך בשכבות שנושאות בנטל. "הציבור שמשרת, שעושה מילואים ומחזיק גם את המשק וגם את הביטחון, עם שכר ממוצע של כ-22 אלף שקל, צריך לראות את זה בכיס. אנחנו מדברים על מאות שקלים נטו בכל חודש".

"נכנס מלט ממצרים והמחיר שלו בישראל ירד"

בהמשך עבר רום להתייחס לציפיות קדימה, ונשמע אופטימי יחסית. "כמו אחרי משברים קודמים, אנחנו מצפים לצמיחה. הכלכלה הישראלית הוכיחה שהיא יודעת להתאושש, וההשקעה בביטחון אמורה גם להוריד סיכון ולייצר יציבות".

בהמשך התייחס גם לשיבושים במערכת החינוך והבהיר כי מוקד ההחלטה אינו בארגוני המורים. "אם משרד החינוך יגדיר שבגיל הרך ובבתי הספר היסודיים אין לימוד אפקטיבי, אז אפשר להכריז על הימים האלה כחופשה עכשיו ולהחזיר אותם בחופש הגדול", אמר. לדבריו, מדובר בהחלטה ממשלתית שתלויה בראש ובראשונה בעמדת משרד החינוך.

רום הרחיב גם על הזדמנויות שנוצרות בעקבות המצב הגיאופוליטי, ובעיקר בתחום הסחר. "הגיאוגרפיה מדברת בעד עצמה. ישראל נמצאת בצומת בין אסיה לאירופה", אמר. לדבריו, כבר כיום נרשמת תנועה גוברת של סחורות דרך המעברים היבשתיים.

הוא הצביע על שינוי ממשי במקורות היבוא. "אחרי שטורקיה הפסיקה למכור לנו מלט אחרי אוקטובר, נכנס מלט ממצרים והמחיר שלו בישראל ירד בכ-3%. כלומר, לא רק שלא הייתה עליית מחיר, הוא ירד", אמר. לצד זאת ציין כי סחורות נוספות מגיעות דרך מצרים וירדן, כולל מוצרים שמקורם במדינות כמו סעודיה ואף פקיסטן. "אתה קונה בסופר ורואה מקורות שלא היו כאן קודם", הוסיף.

לדבריו, הפוטנציאל רחב יותר מהוזלת מחירים בלבד. "אנחנו מדברים על עשרות מיליארדי דולרים של סחורות שיעברו דרך ישראל בכל שנה, עם תרומה של כמיליארד שקל למשק", אמר, והדגיש כי הרחבת המעברים היבשתיים והקיבולת שלהם היא יעד מרכזי.

רום התעמת עם נשיא להב על מתווה הפיצויים: "הפער רק גדל"

עוד תהה כהן מדוע החקיקה לא קודמה כבר ב-1 במרץ, והלין על כך שמתווה הפיצויים מובא רק כעת. לדבריו, בעוד כספים קואליציוניים ממשיכים לעבור, העצמאים נדחקים לתחתית סדר העדיפויות. הוא הוסיף כי "יש חל"ת לעובדי המגזר הציבורי, והמגזר הפרטי נזרק", וטען שהכסף יגיע לעסקים רק בסוף אפריל. "צריך להביא את מתווה הפיצויים למגזר הפרטי לפני החג. תרדו לעם. תראו למטה מה קורה", אמר.

רום השיב באריכות, תחילה בניסיון להרגיע את הרוחות ולאחר מכן במענה ישיר לטענות. "אני יכול לענות, יש לי תשובות טובות מאוד", אמר, ופנה להגן על עובדי המגזר הציבורי. "כ-800 אלף עובדי ציבור לא צריכים להתנצל בפני אף אחד. הם עובדים קשה מאוד, במערכת הבריאות, בחינוך ובמשרדי הממשלה, גם בזמן מלחמה".

בהמשך הדגיש כי הביקורת על הפער בין המגזרים אינה מדויקת בעיניו. "ממוצע השכר בשירות הציבורי נמוך משמעותית, תמיד היה, ואחרי הקורונה הפער רק גדל", אמר, והוסיף כי יש צורך לחזק דווקא את בעלי השכר הנמוך במגזר הציבורי.

רום פירט גם את מנגנוני הסיוע למגזר העסקי, בניסיון לתת מענה ישיר לטענות שעלו. "יש שני מתווים מרכזיים", אמר. "יש מתווה פיצויים לעסקים, שבו מי שלא מוציא עובדים לחל"ת מקבל פיצוי על הירידה בהכנסות, ויש מתווה חל"ת, שבו עובדים יכולים לקבל תשלום גם אם הוצאו מהעבודה".

לדבריו, מדובר במהלך יקר מאוד מבחינה תקציבית. "המתווה הזה עולה בין שישה לשבעה מיליארד שקל בחודש. זה כסף ציבורי, לא כסף שמישהו הביא מהבית, ולכן צריך לאזן בין הצרכים", אמר. למרות חילופי הדברים הטעונים, הוא ניסה לחתום את הדיון בקו מפויס יותר והדגיש כי מבחינתו מדובר באיזון בין מגזרים, ולא בהעדפה של צד אחד על פני אחר.