"מה שאנחנו רואים במלחמה מול איראן ממחיש לנו בצורה ברורה עד כמה נפט ואנרגיה פוסילית (מסורתית) עדיין מניעים את העולם. עם כל הכבוד לאנרגיות מתחדשות, שהן חשובות, צריכים להיות ריאליים: לא צפויה ירידה בביקוש לנפט בשנים הקרובות".
לדברי שקד, "האנרגיות המתחדשות משפיעות בעיקר על ייצור חשמל, בעוד הנפט משמש לתחבורה ולתעשייה - ושם הביקוש אף צפוי לגדול. ישראל צורכת כ־10 מיליון טונות מוצרי דלק בשנה, ואנחנו לא מזהים ירידה בצריכה המקומית אלא להפך. גידול האוכלוסייה והעלייה ברמת החיים, לצד מהפכת הבינה המלאכותית, יגבירו את הצריכה. במדינה עם אתגרים ביטחוניים יש גם דרישה קבועה לדלק לצרכים צבאיים - מטוסים, טנקים וכלי שיט. אין לנו את הפריבילגיה לוותר על הדלק המסורתי".
"אחת הסוגיות הקריטיות היא נמל אילת", הוסיף שקד. "כאשר נמלי הים התיכון מאוימים, אילת היא נקודת הכניסה היחידה של אנרגיה. ההגבלות הקיימות מצמצמות את פעילות החברה. המלחמה הרב־זירתית הוכיחה שישראל לא יכולה להישען רק על נמלי הים התיכון, אלא חייבת נמל אנרגטי פעיל בים סוף. יש להחזיר את נמל אילת לפעילות מלאה, להרחיב תשתיות ונפחי אחסון, ולהבטיח שמדיניות איכות הסביבה תשתלב עם הביטחון האנרגטי".
לדבריו, "אם קצא״א לא תתפקד אפילו יום אחד, המשמעות היא מחסור מיידי בדלק לרכבים, למטוסים, לבתי חולים ולמפעלים חיוניים, לצד פגיעה בתעשייה".
בתשובה לשאלה אם תשתיות האנרגיה מוכנות לשעת חירום, הבהיר שקד: "ישראל היא אי אנרגטי ותלויה ביבוא, וזו נקודת תורפה - במיוחד בזמן חירום. חייבים לגוון את מקורות האנרגיה להרחיב את התשתיות ולהבטיח מלאים. אנחנו לא יכולים להניח שהיבוא יהיה זמין תמיד".
בעניין מצר הורמוז אמר שקד: "המשבר ממחיש עד כמה הכלכלה הגלובלית תלויה במעברים ימיים רגישים, ואת הצורך הגובר ביצירת חלופות יציבות. חסימת המצר על ידי האיראנים היא אירוע היסטורי שאת ההשפעה שלו נראה שנים ארוכות. הוא ישפיע על מפת האנרגיה העולמית שנכתבת בימים אלה מחדש. מדינות מחפשות נתיבי מילוט חלופיים, אבל עלינו להתמקד ביום שאחרי, כאשר אותן מדינות יחפשו פתרונות קבועים - כי הן מבינות שאי אפשר לסמוך על הורמוז".
"קצא"א היא מנוף יבשתי ליצירת יתרון אנרגטי מובהק וכבר עכשיו יכולה לשמש גשר בין־יבשתי, נתיב מעבר בטוח", סיכם שקד. "ההזדמנויות גדולות אבל הזמן קצר, ואם לא נהיה שחקן מרכזי בחלוקה מחדש של יחסי הכוחות, נישאר מחוץ למשחק".