התמונה משתנה כשמסתכלים על השקל
למעשה, הבנק רשם רווחים גבוהים מהשקעותיו בחו"ל, כ-49.4 מיליארד שקל, בעיקר מעליות בשוקי המניות ומהכנסות ריבית. במונחי דולר מדובר בכ-17.2 מיליארד דולר. אבל כשמסתכלים על התמונה בשקלים, הסיפור משתנה. התחזקות השקל הובילה לכך ששווי הנכסים בחו"ל, כשהוא מתורגם לשקלים, ירד בכ-47.6 מיליארד שקל לעומת 2024.
זו בדיוק אותה תופעה שמוכרת למשקיעים פרטיים, רק בהיקפים שונים. כאשר הדולר נחלש מול השקל, כל השקעה שמנוהלת בדולרים שווה פחות במונחים שקליים, גם אם ערכה בדולרים עלה.
שער החליפין הפך לגורם מרכזי בתשואות
חשוב להדגיש כי מדובר ברובו בהשפעה חשבונאית שנובעת משינויי מטבע ולא ממימוש בפועל של נכסים. לצד זאת, לבנק היו גם הוצאות נוספות, בעיקר הוצאות ריבית במסגרת ניהול המדיניות המוניטרית. בשקלול כל הגורמים הללו, הבנק סיים את השנה בהפסד חשבונאי כולל של כ-45 מיליארד שקל, למרות שההשקעות עצמן הניבו רווחים.
בנוסף, צריך לקחת בחשבון שהמטרה של בנק ישראל אינה השאת רווחים, אלא שמירה על יציבות המחירים, תמיכה בצמיחה ובתעסוקה ושמירה על יציבות המערכת הפיננסית. יתרות המט"ח, שמושקעות בעיקר בחו"ל, נועדו בראש ובראשונה לשמש כלי לייצוב השווקים ולהפחתת אי ודאות, ולא למקסם תשואה.
אבל מה שאפשר ללמוד מזה הוא ששער החליפין הפך לגורם מרכזי בתשואות של משקיעים ישראלים. בשנים שבהן השקל מתחזק, השקעות בחו"ל עשויות להיראות פחות אטרקטיביות במונחים מקומיים, גם כאשר הביצועים בשווקים עצמם חיוביים.
בנק ישראל, שמנהל יתרות מט"ח בהיקפים של מאות מיליארדי שקלים, חווה את אותה דינמיקה בדיוק, רק בקנה מידה גדול בהרבה. הדוחות שלו ממחישים עד כמה השפעת המטבע יכולה להיות משמעותית, ולעיתים אף לקבוע אם שנה תסתיים ברווח או בהפסד. בסופו של דבר, עבור משקיעים פרטיים ועבור הבנק המרכזי כאחד, התשואה האמיתית אינה נקבעת רק לפי ביצועי השווקים, אלא גם לפי השאלה באיזה מטבע מודדים אותה.
התרעות פיקוד העורף