מה הקשר בין שיר חביב שנכנס להגדה של פסח אי שם בסוף המאה ה־16 לטור כלכלי אקטואלי? הו, טוב ששאלתם. אני אתן לאבא שלי לענות על השאלה הזו, בכל זאת, כל העניין בליל הסדר זה "והגדת לבנך", לא ככה?
הכסף שמאחורי הכתובה
"מטרת התקנה הייתה להכניס מערכת 'איזונים ובלמים' במקרה שבעל ירצה להתגרש, מעין קריאת השכמה של 'תחשוב שוב, וקח בחשבון - זה יעלה לך כסף'", הוא מסביר. "עכשיו, ברור שכדי שהתקנה הזו תהיה אפקטיבית צריך איזה סכום מינימלי, הרי ברור לנו שלחמש אגורות אין את אותו אפקט מרתיע כמו חצי מיליון, ולכן חכמינו זכרונם לברכה קבעו סכום מינימום שכל חתן חייב לכתוב לאשתו. הסכום הזה היה בתקופתם 200 זוז, כשמעבר לסכום הזה כל חתן היה רשאי להוסיף לשיקול דעתו".
וכאן חזרנו לנקודת ההתחלה. לא יעזור להחליף את ה־200 זוז בסכום נומינלי אחר בשקלים או בדולרים, כי עוד כמה עשורים של אינפלציה ואולי שינויי מטבע – כמו שהיה בישראל בתחילת שנות ה־80, כשעברו מלירה לשקל – וגם הסכום הזה כבר יהפוך לא רלוונטי. צריך לחזור אחורה ולנסות להבין מה הייתה הכוונה של חז"ל כשהם החליטו על הסכום הראשוני, או, כמו שכלכלנים אוהבים לנסח את זה, מה הערך של 200 זוז כיום במונחים ריאליים. בשביל לענות על השאלה הזו צריך להבין מה היה אפשר לקנות איתם לפני 2,000 שנה, ולראות כמה עולה אותו "סל מוצרים" כיום.
קו העוני של ימי חז"ל
"נקודת המוצא של הדיינים שעסקו בסוגיה הזו הייתה משנה במסכת פאה, שמוזכר בה שאדם שיש לו 200 זוז לא ייטול מן הצדקה. כלומר, מדובר במעין קו העוני של ימי חז"ל, כשמי שהוציא בשנה יותר מהסכום הזה הוא מה שאנחנו קוראים לו 'מעמד הביניים', ומי שהתקציב השנתי שלו קטן מ־200 זוז נחשב עני". זה נותן איזה כיוון כללי, אך מכיוון שהגדרת העוני השתנתה רבות במהלך המאות שחלפו, עדיין נותרה התעלומה מהו הסכום המדובר.
"בעצם, מה שקרה זה שלפני שני עשורים אחד מבתי הדין האזוריים חייב אדם מסוים לשלם לגרושתו את מלוא הסכום שהוא רשם בכתובה - מיליון שקל. גם בימינו, אחרי 20 שנה של אינפלציה ושחיקה של השקל, מדובר בסכום לא מבוטל בכלל, סכום שלרובנו לא יושב בעו"ש וכנראה גם לא בפק"ם, ואתם בוודאי מבינים שאז זה היה סכום אפילו יותר אסטרונומי – וזה בדיוק היה הנימוק של הבעל. הבעל, או יותר נכון הגרוש, טען שהוא מעולם לא חשב שההתחייבות הזו בכתובה היא רצינית, וברור שהוא נקב בסכום של מיליון שקל רק כדי להביע את אהבתו הנצחית (שבדיעבד התבררה כקצת פחות). בית הדין האזורי לא קיבל את טענתו וסבר שהתחייבות זו התחייבות, ולכן הוא חייב אותו לשלם את הסכום המלא. הגרוש ערער על הפסיקה, והנושא הגיע לפתחו של בית הדין הרבני הגדול".
אבל מה שמעניין במיוחד בפסיקה הזו, וגם מחזיר אותנו אל השור, המים, האש, המקל, הכלב והחתול שאיתם פתחנו, הוא הנימוק שבאמצעות קבע הרב דייכובסקי כמה שווים 200 זוז – הם שווים מאה פעמים שני זוזים. וכמה שווים שני זוזים? תשאלו את אבא, הוא קנה איתם גדי.
התרעות פיקוד העורף