"איפה שאגת הארי פוגשת אותנו? דווקא במקומות הכי לא צפויים", פותחת ספראי כץ. לדבריה, אחת התופעות הבולטות כיום בשטח היא האצה מפתיעה של תהליכי הבנייה והשיקום בעוטף. "ענף הבנייה הוחרג מתוך הבנה שיש מרחבים מוגנים, ובעוטף יש הרבה מאוד כאלה. המשמעות היא שבפועל אנחנו רואים האצה של תהליכי הבנייה - תופעה שלא בהכרח היינו מצפים לה בתקופה כזו".
אבל לא רק הבנייה משתנה. לדבריה, גם תמהיל התושבים עובר שינוי. "ראינו את זה מאוד חזק בגלים קודמים ואנחנו רואים את זה גם עכשיו: דווקא כשאזורים אחרים בארץ נכנסים לאי־ודאות, העוטף נתפס פתאום כמקום בטוח יותר. אנשים מחליטים לחזור הביתה, גם כאלה שלא חזרו קודם".
להרגיש בטוחים
אלא שמעבר לתנועות קצרות הטווח, במנהלת תקומה פועלים עם יעד שאפתני בהרבה: לא רק להחזיר את התושבים, אלא כאמור להכפיל את האוכלוסייה. ספראי כץ: "אחד היעדים המרכזיים שלנו הוא צמיחה דמוגרפית משמעותית. אנחנו מדברים על מעבר מ־60 אלף תושבים לכ־120 אלף עד 2033 - מתוכם כ־40 אלף בשדרות ועוד כ־20 אלף ב־46 יישובים כפריים".
לדבריה, מדובר בתוכנית אסטרטגית רחבה שמטרתה לייצר אקו־סיסטם שלם. "זה לא רק דיור – אלה גם חינוך, תרבות, קהילתיות ומרחבים פתוחים. אלה חוזקות שכבר קיימות בעוטף, ואנחנו רוצים להעצים אותן", היא אומרת. "המטרה היא שכל מרכיב יהיה טוב יותר ממה שהיה לפני 7 באוקטובר, כדי שהאזור יהפוך לפנינה שמושכת אוכלוסייה".
המהלך כולו, מסבירה ספראי כץ, נע בין שיקום לצמיחה בשני צירים שפועלים במקביל: "בהתחלה היינו במיקוד של חירום, מענה למפונים, פתרונות זמניים. אחר כך עברנו לשיקום הפיזי, בלי שהיה מודל מוכן לדבר כזה. היום, כשהתהליכים כבר על מסילות ברורות, מרכז הכובד עובר לצמיחה ולפיתוח".
"הגישה הזו באה לידי ביטוי כבר בשלבים הראשונים, כשהוצאנו תושבים מהמלונות. יצרנו סל פתרונות, אבל נתנו לקהילות לבחור בעצמן לאן לעבור. בקיבוצים אפילו קיימו הצבעות. גם בשיקום, כל יישוב בונה לעצמו תוכנית משלו. אנחנו נותנים את המסגרת והמשאבים, אבל הבחירה היא שלהם".
לבנות, לא להחליף
באותה רוח, גם הצמיחה העתידית נשענת על עצמאות קהילתית. "אנחנו לא מתערבים באופן שבו יישובים קולטים תושבים. חשוב לנו לשמור על הצביון שלהם. התפקיד שלנו הוא לייצר את התנאים, להסיר חסמים, לתמרץ, לבנות תשתית, אבל לא להחליף את הקהילה".
"בעבר כל משרד היה פועל בנפרד, נותן איזושהי חתיכה מהפאזל. מה שעשינו כאן זה לייצר חבילה אחת, שלמה, שמגיעה ליישובים, וכל כלי בתוכה נותן מענה לבעיה אחרת".
"הגישה הזו גם מאפשרת דיוק גבוה יותר של ההתערבות. יש מקומות שבהם אין בעיית היצע, אלא בעיית ביקוש, ושם צריך לחזק את המשיכה. במקומות אחרים יש ביקוש גבוה, אבל גם חסמים תכנוניים או ביצועיים, ושם צריך להתערב אחרת לגמרי".
"יש ועדה בין־משרדית שמאשרת את תוכניות הצמיחה הדמוגרפית. אנחנו יושבים יחד בחדר אחד, עם מערכת תמריצים משותפת, וזה מייצר גם ‘one stop shop’ ליישובים וגם יכולת להזיז משאבים בין משרדים בצורה שלא קיימת בשגרה. דווקא תחושת השליחות היא זו שמניעה את המערכת. זה לא טריוויאלי, אבל רואים את האנשים גם באוצר, גם במשרד הבינוי והשיכון, מאוד מחויבים. יש תחושה שזה פרויקט אישי שלהם".
גם הסוכנות היהודית נכנסה לתמונה, מוסיפה ספראי כץ. "זיהינו פער מימוני נוסף, והסוכנות מגייסת הון, כשהמדינה נותנת ערבות. זה מאפשר לקיבוצים למשל לבנות בהיקפים גדולים יותר, מה שלא היה אפשרי קודם".
מתחילים בגרעין
במרחב הקיבוצי האתגר מקבל ביטוי אחר, בעיקר בכל הנוגע למימון ולמודל הקליטה הייחודי. "בניגוד לעיר, שבה אדם קונה דירה ונכנס לגור, בקיבוצים תהליך הקליטה מורכב יותר. יש שלב של התאמה קהילתית לפני הרכישה", היא מסבירה. "אחרי 7 באוקטובר, ההחלטה של משפחות להשקיע הון בבניית בית הפכה מורכבת עוד יותר".
לצד ההתרחבות בתוך היישובים הקיימים, מקודמת גם הקמה של יישוב חדש בשם אופיר, על שמו של ראש המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין ז"ל, שנרצח ב־7 באוקטובר. "מדובר ביישוב קהילתי חדש, שמיועד לכ־500 משפחות צעירות. הוא נמצא בשלבי תכנון מתקדמים. הקמת יישוב היא תהליך ארוך, אבל זה בהחלט מתקדם. אבל גם כאן - הקהילה קודמת לבנייה. יישוב לא מתחיל מ־500 משפחות. הוא מתחיל בגרעין קטן שצומח בהדרגה. בסוף זה תהליך חברתי לא פחות מתכנוני".
ספראי כץ חוזרת לרגעים הראשונים ולסיבה שבגללה כל זה קורה. "אני זוכרת את הפגישות הראשונות, במלונות, בתוך הכאוס", היא משחזרת. "דיברנו עם אנשים על איך יוצאים מהחדר, איך מוצאים פתרון זמני, איך מתחילים לנשום. ואז עברנו לשיקום: להחזיר את מה שהיה. והיום אתה יושב עם אותם אנשים, שלפעמים עדיין לא חזרו לבתים שלהם, ומדבר איתם על הקמת עשרות יחידות דיור חדשות".
"הפער הזה הוא אולי הסיפור כולו. אתה רואה את הקושי, את ההתמודדות - אבל גם את היכולת להסתכל קדימה. את האור בעיניים. זו עוצמה מאוד גדולה של היישובים. אפילו בשבועות הראשונים אחרי 7 באוקטובר, לצד הסיפורים הקשים, כמעט כל יישוב כבר דיבר גם על העתיד. לאן הוא רוצה להגיע. ואולי זו, בסופו של דבר, התשתית האמיתית שעליה נבנית הצמיחה".
התרעות פיקוד העורף