ענקית האנרגיה האיטלקית ENI וממשלת מצרים הודיעו על גילוי משמעותי של גז טבעי במזרח הים התיכון - התפתחות שעשויה להעניק לקהיר מרווח נשימה בתקופה שבה עלויות יבוא האנרגיה שלה מזנקות על רקע המלחמה עם איראן, אך גם לעורר שאלות לגבי השפעתה העתידית על מעמדה של ישראל כיצואנית גז מרכזית למצרים.
לפי הודעת ENI, ההערכות הראשוניות מצביעות על מאגר של כ-2 טריליון רגל מעוקב של גז בשדה טמסח, מול חופי מצרים בים התיכון. במקביל, משרד הנפט המצרי מסר כי בגילוי נכללות גם כ-130 מיליון חביות של קונדנסטים נפטיים. במצרים הגדירו את הגילוי כחלק ממאמץ רחב יותר להגדיל את ההפקה המקומית ולהפחית את חשבון היבוא האנרגטי של המדינה.
באר הקידוח Denise W נמצאת כעת בשלבי בדיקה, ולאחריהם צפויים קידוחים נוספים והקמת פלטפורמת הפקה ימית, לפני שניתן יהיה להתחיל בהפקה מסחרית מהמאגר. פי הפרטים שפורסמו, Denise W1 היא באר אקספלורציה (תגליתנות) שנקדחה במסגרת זיכיון Temsah, במרחק של כ-70 קילומטרים מהחוף, בעומק מים של 95 מטרים, ופחות מ-10 קילומטרים מתשתיות קיימות - נתון שעשוי להקל בעתיד על פיתוח המאגר. ENI מפעילה את הפרויקט עם החזקה של 50%, לצד BP שמחזיקה ב-50% הנותרים, באמצעות המיזם המשותף פטרובל.
האם שדה טמסח יציל את מצרים מהמשבר?
במובן הזה, הגילוי החדש מחזיר למצרים זיכרונות מהפריצה הגדולה הקודמת שלה בים התיכון. בשנת 2015 התגלה מאגר זוהר, הגדול ביותר בים התיכון, עם היקף מוערך של כ-30 טריליון רגל מעוקב, והעלה אז תקוות כי מצרים תהפוך למדינה בעלת עצמאות אנרגטית ואף ליצואנית מרכזית. אלא שעם השנים השאיפות הללו צומצמו, ומצרים מיקדה את עצמה יותר בתפקיד של מרכז אזורי לעיבוד, הנזלה והולכת גז ממדינות שכנות, ובהן גם קפריסין.
הגילוי הנוכחי מצטרף לגילוי נוסף שהוכרז רק בחודש שעבר, הפעם ביבשה, כאשר מצרים וחברת Apache Corporation הודיעו על מציאת גז במדבר המערבי, בהיקף הפקה צפוי של 26 מיליון רגל מעוקב ביום. השאלה המרכזית כעת היא עד כמה הגילוי בשדה טמסח אכן יוכל להקל באופן משמעותי על משבר האנרגיה של מצרים. התשובה לכך תלויה בעיקר בשני גורמים: המהירות שבה ניתן יהיה לפתח את המאגר ולהביאו להפקה, והמשך משך הלחימה והשיבושים האזוריים.
האם התגלית במצרים תסיים את התלות בגז הישראלי מלוויתן?
כאן נכנסת גם ישראל לתמונה. בשנים האחרונות הפך יצוא הגז הטבעי מישראל למצרים למרכיב מרכזי ביחסים הכלכליים והאסטרטגיים בין המדינות. מצרים נשענת במידה רבה על מאגרי הגז הישראליים, ובראשם "לוויתן", הן לצורכי המשק המקומי שלה והן לצורך הנזלה וייצוא לאירופה.
לעסקאות הללו יש גם משמעות כלכלית ישירה מבחינת ישראל. לפי ההערכות, ההסכם הגדול צפוי להכניס לקופת המדינה כ-58 מיליארד שקל, עם הכנסות מדורגות של כ-6 מיליארד שקל בשנה. מעבר לכך, ליצוא הגז יש גם תפקיד אסטרטגי: הוא מחזק את הקשר בין ירושלים לקהיר, מסייע ליציבות האנרגטית של מצרים ומעניק לישראל מעמד משמעותי במערך האנרגיה האזורי.
לכן, גילוי גז משמעותי נוסף מול חופי מצרים אינו בהכרח בשורה נוחה מבחינת ישראל. אם המאגר החדש יוכח כמסחרי ויפותח במהירות, הוא עשוי בטווח הארוך לצמצם חלק מהתלות המצרית בגז הישראלי, או לכל הפחות להעניק לקהיר גמישות גדולה יותר בניהול משק האנרגיה שלה. מצרים תוכל אז להסתמך יותר על הפקה עצמית ופחות על יבוא.
עם זאת, מוקדם להסיק שמדובר בשינוי אסטרטגי מיידי. המאגר עדיין נמצא בשלבי בדיקה ופיתוח ראשוניים, ויעבור זמן עד שניתן יהיה להעריך את תרומתו בפועל למשק המצרי. בנוסף, גם אם ייכנס להפקה, אין פירוש הדבר שמצרים תחדל להזדקק לגז ישראלי, במיוחד נוכח שאיפתה להמשיך ולתפקד כמרכז אזורי להנזלה ולייצוא.
לכן, התמונה מורכבת. מצד אחד, הגילוי החדש עשוי בעתיד להפחית את עומק התלות המצרית בגז הישראלי - דבר שאינו בהכרח חיובי מבחינת האינטרס הכלכלי והאסטרטגי של ירושלים. מצד אחר, משק אנרגיה מצרי יציב יותר עשוי לחזק גם את היציבות האזורית, ולשמר את שיתוף הפעולה בין המדינות, גם אם במאזן מעט שונה.
השורה התחתונה היא שהגילוי החדש במצרים עדיין אינו משנה את כללי המשחק בן לילה, אך הוא בהחלט עשוי לסמן מגמה חדשה: קהיר מבקשת להקטין את חשבון היבוא שלה, להגדיל את ההפקה המקומית ולהרחיב את עצמאותה האנרגטית. אם המהלך הזה יצליח, גם מערכת היחסים האנרגטית עם ישראל עשויה להשתנות בהדרגה.
התרעות פיקוד העורף