בפילוח לפי קבוצות אוכלוסייה, שיעור המרוצים בקרב יהודים עומד על 27%, לעומת 17% בלבד בקרב ערבים. מנגד, שיעור גבוה יחסית של 26% מהציבור הערבי השיב כי אינו יודע להעריך את התקציב, נתון שמצביע על ריחוק מסוים מהדיון הציבורי סביב סדרי העדיפויות.
הבדלים חדים במיוחד נרשמים כאשר בוחנים את עמדות הציבור לפי שיוך פוליטי. בקרב הציבור המזוהה עם הימין, 52% מביעים שביעות רצון מהתקציב, לעומת 22% שאינם מרוצים ו-26% שאינם יודעים להשיב. ככל שנעים לעבר מרכז המפה הפוליטית, התמיכה יורדת: בקרב ימין-מרכז 57% אינם מרוצים, ובמרכז עצמו שיעור זה מטפס ל-80%.
בשמאל-מרכז ובשמאל נרשמת התנגדות כמעט מוחלטת. בשמאל-מרכז 90% אינם מרוצים מהתקציב, ובשמאל שיעור זה עומד על 100%, ללא תמיכה כלל. לצד בחינת שביעות הרצון, הסקר בדק גם את סדרי העדיפויות של הציבור. הממצא הבולט ביותר הוא הדרישה להשקעה בשיקום הצפון והדרום, כאשר 45% מהישראלים סימנו זאת כאחת משלוש העדיפויות המרכזיות. בקרב יהודים הנתון גבוה אף יותר ועומד על 52%.
מדובר בעלייה חדה לעומת השנה שעברה, אז רק 28% סימנו את הנושא כאחת העדיפויות המרכזיות. הנתון משקף את הציפייה הציבורית להרחבת ההשקעה באזורים שנפגעו. לאחר שיקום הצפון והדרום, בולטות גם דרישות לקיצוץ תקציבים למגזר החרדי (29%), קיצוץ בכספים הקואליציוניים (28%) והפחתת מספר המשרדים הממשלתיים (24%). לצד זאת, 25% מהמשיבים ציינו כי יש להגדיל את ההטבות למשרתי הסדיר והמילואים.
לצד הביקורת, יש לזכור כי תקציב מדינה מטבעו אינו יכול לשקף את מלוא הציפיות של כלל הציבור. בדומה לניהול תקציב משק בית, גם המדינה פועלת תחת מגבלות של משאבים, אילוצים ביטחוניים והתחייבויות קיימות, ולכן כל החלטה תקציבית כרוכה בהעדפה של תחומים מסוימים על פני אחרים.
המשמעות היא שחלקים גדולים בציבור יישארו לא מרוצים כמעט בכל תרחיש, בין היתר משום שהתקציב נדרש לאזן בין צרכים של קבוצות שונות ולעיתים מנוגדות. לכן, הנתון המשמעותי ביותר הוא השינוי משנה שעברה, ושם דווקא נרשם שיפור מפתיע: בשנת 2025 עמד שיעור המרוצים על 23%, ואילו השנה הוא עלה ל-25%. במקביל, שיעור הלא מרוצים ירד מ-63% ל-55%.
התרעות פיקוד העורף