מנע מדגיש כי מתווה הפיצויים לעסקים, שאמור לפצות על ירידה של לפחות 25% במחזור, עדיין לא אושר סופית, ולכן אינו מספק ודאות. "עסק לא יכול לבנות על מתווה שלא נסגר. אי הוודאות הזו היא בפני עצמה גורם לחץ. גם עסק שניהל את עצמו בצורה אחראית שנים לפניו, מוצא את עצמו עכשיו בסכנת נזילות ממשית, לא בגלל כשל ניהולי, אלא בגלל שהמדינה עדיין לא סיימה לקבל החלטה".
לזה צריך להוסיף את ההשפעה של אותם עשרות אלפי העובדים שהוצאו לחל"ת. "עובד שירות ציבורי שיצא לחל"ת בימי הלחימה קיבל במרץ את מלוא שכרו, אבל עובד במגזר העסקי זכאי לכל היותר ל־70% מהשכר, ורק אם שהה עשרה ימים רצופים בחל"ת".
"הפער הזה מתגלם מיידית בנטו שמגיע לחשבון הבנק, ושם הוא משפיע על החלטות שקטות אבל קריטיות: דוחים את תשלום הרכב, מבטלים הזמנה במסעדה, מקפיאים שיפוץ קטן שתכננו. מה שנראה כהתנהלות אישית סבירה של משק בית בלחץ, הוא בפועל פגיעה ישירה בעסקים שנשענים בדיוק על הצריכה השוטפת הזו, בדיוק בתקופה שבה הם הכי צריכים אותה".
לדבריו, ההשפעה אינה נעצרת בעסק הבודד. "כשעסק נכנס ללחץ תזרימי, הוא מקפיא פעילות, מצמצם שעות ודוחה תשלומים לספקים. כל צעד כזה סביר בפני עצמו, אבל יחד הם יוצרים האטה שמתפשטת לאורך שרשרת האספקה".
מנע מזהיר כי העיכוב באישור המתווה עלול להחריף את המצב. "כל עוד הפיצוי לא מאושר סופית, הכסף לא מגיע לעסקים, והם נשארים עם הוצאות מלאות והכנסות חלקיות, בלי יכולת לתכנן קדימה. "יש עסקים שעדיין מחזיקים בזכות רזרבות או אשראי, אבל זה זמני. אם הפיצוי לא יגיע בזמן, חלקם לא יצליחו להמשיך".
המשמעות, הוא מסכם, רחבה יותר. "כשעסק נסגר זו פגיעה בתעסוקה, בספקים ובצריכה. זה מעגל שמזין את עצמו, ועדיין אפשר לעצור אותו אם ההחלטה תתקבל בזמן".
התרעות פיקוד העורף