שער הדולר נגע היום ב-3.019 שקלים – השפל הנמוך ביותר מאז 1995. ב-12 החודשים האחרונים איבד הדולר כ-18% מערכו מול השקל. המשמעות עבור כל יצואן ישראלי: הכנסותיו הדולריות שווות כחמישית פחות בשקלים, בעוד עלויות השכר, האנרגיה והמימון נותרו שקליות במלואן.
2025 הייתה שנת שיא: סך היצוא הישראלי הגיע ל-164 מיליארד דולר, צמיחה של 10%. יצוא השירותים חצה לראשונה את רף 90 מיליארד הדולר, ויצוא הסחורות הסתכם בכ-72 מיליארד. אך מה שווה שיא דולרי כשהדולר עצמו מאבד מערכו? הייסוף שוחק את ההישג במונחים שקליים, ומאחורי נתוני השיא מסתתרים פערים חריפים בין הסקטורים.
אם לא ניתן סיבות להישאר – חברות יעבירו פעילות לארה"ב
ארצות הברית היא ותישאר השותפה האסטרטגית המרכזית של ישראל. אבל דווקא בגלל זה צריך להבין את המשמעות של הנתונים: ניתוח מיוחד של מכון היצוא חושף שכ-40% מסך יצוא ההיי-טק הישראלי – כ-38 מיליארד דולר – מופנה לשוק האמריקאי. משנת 2020 התרחב יצוא ההיי-טק לארה"ב בכ-180%, וגידול זה לבדו מהווה כ-50% מכלל הצמיחה הדולרית ביצוא ההיי-טק.
המשמעות: כשהרווחיות נשחקת והלקוחות יושבים בארה"ב – החברות יעברו לשם. זה כבר קורה: קצב הקמת סטארטאפים צנח, משרות מו"פ התכווצו ב-6.5%, ויזמים רושמים חברות בדלאוור. אם לא ניתן סיבות להישאר – נתוני היצוא המרשימים ייעלמו יחד עם החברות.
שש שנים בלי נורמליזציה
התעשייה הישראלית חותמת שנה שישית ברציפות של סביבה תפעולית מאתגרת: קורונה, אינפלציה, העלאות ריבית, המשבר החוקתי, "חרבות ברזל", "עם כלביא", "שאגת הארי" – ועכשיו שקל חזק ומכסים אמריקאיים. שש שנים בלי תקופת נורמליזציה אחת. יצוא ההיי-טק התעשייתי הסתכם בכ-25 מיליארד דולר ב-2025 – עדיין נמוך מהיקפו בשנת 2022. מגבלות שינוע סחורות, סגירות שמיים, גיוסי מילואים ומחסור בעובדים זרים – כל אלה פוגעים קודם כל ביצואנים תעשייתיים, אלה שמייצרים ומעסיקים בפריפריה.
מאחורי השחיקה הזאת לא עומדים רק גרפים ושערי חליפין. עומדים מפעל בגליל, מנהלת יצוא בדרום, ועובד שיצא לעוד סבב מילואים בזמן שהחברה שלו מנסה לעמוד בהזמנות ולשמור את הראש מעל המים.
הפתרון אינו בידי גורם אחד – אלא בידי כולם
בנק ישראל הוכיח שהוא יודע לפעול כשנדרש: תכניות חירום במיליארדי דולרים באוקטובר 2023, והסכמה שתקבולי המסים מעסקת Wiz ישולמו בדולר למניעת ייסוף חד. אבל הפתרון לא יכול לבוא מגורם אחד.
נדרשת פעולה ממשלתית רוחבית: מדיניות מיסוי שמתחשבת בייסוף, סיוע בגידור מט"ח ליצואנים, הסרת חסמי שינוע ורגולציה בזמן מלחמה, תמריצים לשימור מרכזי מו"פ בישראל והקלה בגיוסי מילואים לעובדי תעשייה קריטיים. משרד האוצר, משרד הכלכלה, רשות החדשנות ובנק ישראל – כולם נדרשים לשולחן.
ועם כל זאת – יש כאן סיפור של גאווה. חברה שמייצרת אקזיטים בהיקף 80 מיליארד דולר, גיוסי סטארטאפים של 16.5 מיליארד, מקום ראשון בעולם בכישרונות בינה מלאכותית לנפש, והצטרפות לברית ה-AI העולמית לצד ארה"ב, יפן, קוריאה וטייוואן – זוהי חברה שיש בה להתגאות. האתגר הלאומי אינו הישרדות – אלא תרגום: להפוך את ההצלחה הטכנולוגית לצמיחה רוחבית שתשרת את כלל המשק.
בפברואר קראתי מעל דפים אלה להקמת שולחן עגול לחירום ביצוא. חודשיים עברו, השער צלל ב-5% נוספים, והשולחן עדיין ריק. היצואנים הישראלים לא מבקשים חסד – הם מבקשים שלא ישאירו אותם לבד בשדה הקרב. ב-3.019 לדולר, הזמן אוזל.
היצוא הישראלי לא מבקש הנחות. הוא מבקש תנאים להמשיך להילחם, לייצר ולנצח.
התרעות פיקוד העורף