המשמעות היא שהממשלה לא צמצמה הוצאות באופן יזום, אלא פשוט לא הצליחה להוציא אותן. הוצאות הממשלה בחודש מרץ הסתכמו בכ-56.7 מיליארד שקל, ובכל הרבעון הראשון הם עמדו על כ- 149.6 מיליארדי שקל – בעוד התקציב המאושר לשנת 2026 עומד על כ-699 מיליארד שקל, חלוקה פשוטה שלו בארבע תגלה לכם שאם זה היה תלוי בה המדינה הייתה מוציאה הרבה יותר ברבעון הנוכחי – בטח כשלוקחים בחשבון שארבעים מיליארד מתוכו הם בגלל המלחמה שקרתה, ובכן, ברבעון הנוכחי.
לעומת זאת, ההכנסות המשיכו להיכנס. בחודש מרץ הסתכמו הכנסות המדינה בכ-55.1 מיליארד שקל, ומתחילת השנה בכ-162.5 מיליארד שקל – עלייה של יותר מ-10% לעומת התקופה המקבילה. הפער בין קצב ההכנסות לבין ההוצאות הוא זה שייצר את השיפור בגירעון, לא שינוי במדיניות או הידוק תקציבי.
ובכל זאת, שיפור בגירעון הוא חדשות משמחות, לא? לא בדיוק. בטווח הקצר מדובר בנתון חיובי, אך הוא משקף בעיקר תזמון ולא מגמה. חלק קטן מההוצאות אכן התבטל ונחסך, אך החלק הגדול של ההוצאות שאושרו בתקציב המדינה לא נחתכו אלא נדחו. תשלומים, התקשרויות והתחייבויות שלא ניתן היה לבצע בחודשים הראשונים של השנה צפויים כעת להתממש, מה שיביא לקפיצה משמעותית בהוצאות כבר ברבעון הקרוב. לצד זאת, חלק קטן מההוצאות אכן עשוי להתבטל או להצטמצם, אך עיקר ההשפעה היא של דחייה בזמן ולא של חיסכון אמיתי.
התוצאה היא תמונה פיסקלית "נקייה" יותר בטווח הקצר, אך כזו שתתהפך בוודאות בהמשך השנה. ככל שהתקציב ייכנס לביצוע מלא, קצב ההוצאות צפוי להתיישר עם המסגרת המאושרת, והלחץ של הגירעון על קופת המדינה יחזור.
התרעות פיקוד העורף