הפער הזה ניכר גם בנתונים. ענף ההייטק ממשיך להיות מנוע הייצוא המרכזי של ישראל, עם ייצוא של כ-78 מיליארד דולר בשנת 2024 וכ-57% מכלל הייצוא בתחילת 2025, אך הוא מעסיק רק כ-11.5% מכוח העבודה. כלומר, גם אם הענף מצליח לספוג חלק מהשחיקה, רוב המשק אינו נהנה מאותה גמישות. במקביל, כבר נרשמת ירידה של כ-6.5% במשרות הפיתוח, סימן לכך שגם שם ההתאמות מתחילות לחלחל.
ייצוא התעשייה, הכרייה והחציבה ללא יהלומים מהווה כ-94% מייצוא הסחורות של ישראל, אך דווקא שם נרשמת האטה. בתעשיות עתירות הטכנולוגיה בתוך עולם הייצור נרשמה ירידה בקצב שנתי של כ-3.6%, ובתעשיות הבינוניות-גבוהות ירידה של כמעט 20%. מדובר כבר בפגיעה שמורגשת בפעילות השוטפת, ולא רק בשחיקה תאורטית של שערי חליפין. "הייטק הוא לא כל המשק", מדגיש רוז. "אם גם הענף הכי גמיש כבר נדרש להדק חגורה, אפשר להבין מה קורה במגזרים הרבה פחות גמישים, שבהם אין כמעט יכולת לשחק עם מבנה העלויות".
לדבריו, השחיקה נובעת ממבנה בסיסי שקשה לשנות. "כל עוד ההכנסות בדולרים וההוצאות בשקלים, זו שחיקה ישירה. בהייטק אפשר לנסות לבלום חלק מהפגיעה, אבל בתעשייה, במזון, בכימיה או בלוגיסטיקה, מרחב התמרון קטן בהרבה".
ובנק ישראל, בניגוד למה שחלק מהציבור אולי חושב, לא באמת חופשי לפעול כאילו הוא לבד בעולם. הידיים שלו כבולות כמעט לחלוטין, לא משום שאין לו תחמושת, אלא דווקא משום שיש לו. "לבנק ישראל יש יתרות של יותר מ-228 מיליארד דולר, כך שהבעיה היא לא יכולת טכנית", הוא אומר. "אבל ארצות הברית משדרת בשנים האחרונות מסר ברור מאוד נגד התערבות תחרותית בשערי חליפין, וגם קרן המטבע מדגישה שהשקל צריך להיקבע על ידי השוק. לכן מהלך אגרסיבי של רכישות דולרים הוא לא צעד מובן מאליו". לדבריו, מי שמצפה להתערבות רחבה עלול להתאכזב. "בנק ישראל יכול לפעול ברגעים של תנודתיות חריגה, אבל לא לנהל את השער לאורך זמן".
בסופו של דבר, רוז מזהיר מפני השלכות רחבות יותר. "השקל החזק אולי נראה טוב מבחוץ ואפילו עוזר לאינפלציה, אבל המשק הישראלי לא בנוי כולו כמו הייטק", הוא אומר. "אם הדולר יישאר נמוך לאורך זמן, זו כבר לא תהיה בעיה של כמה חברות. אנחנו עלולים לראות גם פיטורים וגם סגירה של מפעלים, ואולי אפילו יציאה של פעילות מישראל".
התרעות פיקוד העורף