לדבריו של ברגיל, החברות פועלות להגן על הידע שלהן, אך מדובר באיזון ולא בחסימה מוחלטת. "יש הגנות, יש מנגנונים, אבל זה לא הרמטי", הוא אומר, ומדגיש כי הסוגיה אינה ייחודית למדינות מסוימות בלבד. "זה לא רק סין, אלא חלק מהמציאות של פעילות בינלאומית רחבה", הוא אומר.
בפועל, סוגיית שמירת הידע אינה מסתכמת רק באמצעים פנימיים של החברות, אלא מעוגנת גם במסגרת חוזית ורגולטורית רחבה יותר. בעסקאות ביטחוניות, החוזים כוללים לרוב מגבלות ברורות על שימוש והעברה של המערכות, ובמקרים רבים נקבע כי לא ניתן להעבירן למדינה שלישית ללא אישור.
לצד זאת, גם הרגולטור במדינת המקור מעורב בתהליך, ובוחן את הלקוח, הסביבה הגיאופוליטית והסיכונים הנלווים. כחלק מהאיזון הזה, ישנם גם מקרים שבהם החברות אינן מוכרות את הדגם המתקדם ביותר שברשותן, אלא גרסה מוקדמת או מותאמת. כך ניתן לעמוד בדרישות הלקוח, מבלי לחשוף את מלוא היכולות הטכנולוגיות. התוצאה היא מערכת של שכבות הגנה – חוזיות, רגולטוריות וטכנולוגיות – שנועדה לאפשר פעילות בינלאומית, אך תוך שליטה מסוימת על הידע.
התרעות פיקוד העורף