תעשיית החדשנות הישראלית מעסיקה כ־435 אלף עובדים, המהווים כ־10% בלבד מכלל העובדים במשק, אך מכניסים לקופת המדינה כ־40% מכלל מס ההכנסה הנגבה מכלל העובדים השכירים בו. כך, בעוד המס שמשלמים עובדי ההייטק הישראלים עומד על ממוצע של כ־83.6 אלף שקל לעובד בשנה, המס שמשלמים עובדי שאר התעשיות עומד על ממוצע של כ־13.4 אלף שקל לעובד בשנה.
ההייטק גם מהווה כ־17% מהתמ"ג הישראלי, שנכון לשנת 2025 עמד על תוצר של כ־360 מיליארד שקל. כך על פי דוח רשות החדשנות למיפוי תעשיית ההייטק המקומית לאותה שנה.
הכנסות המעטפת המשרתת את תעשיית החדשנות, דוגמת חברות הנדל"ן המשרדי, הליסינג, הקייטרינג ועוד, מוערכות נכון לאותה שנה בכ־55 מיליארד שקל נוספים, הנגזרים מממוצע הוצאה תפעולית של כ־15%־20% שאינה קשורה ישירות לפיתוח הטכנולוגי. כל אלה עומדים כעת בסכנה.
בעוד כולנו התרגלנו ל"כסף הגדול" המצוי בהייטק, שכחנו שהוא מגיע בדולרים, ששווים כיום פחות. הרבה פחות. הדולר ירד בכ־20% מאז תחילת אפריל 2025 ועד תחילת השבוע האחרון, ובכך שחק בכ־20% את תקבולי המכירות וגיוסי הכספים של חברות ההייטק הישראליות הננעלים בדולרים מעבר לים, בעוד הוצאות שכירת המשרדים בשדרות רוטשילד בתל אביב, לצד משכורות מהנדסי התוכנה, משולמות בשקלים.
וכשאוויר הדולר המתקרר פוגש במשב השקל המתחמם נוצרת אי יציבות פיננסית, המעמידה חברות שנחשבו להבטחות נוצצות על מפתן הישרדותן.
פגיעה בתחרותיות ובפיתוח
בניגוד להפתעה שחלקים בתעשייה מגלים לנוכח המגמה, היה מי שזעק לגביה כבר ב־2021 ואף צייץ זאת לאורך כל שנות מלחמת התקומה - מייקל אייזנברג, שותף מנהל ואחד ממייסדי קרן ההון־סיכון הישראלית אלף (Aleph), המשקיעה בחברות הזנק ישראליות בשלבים מוקדמים.
לפני מספר חודשים הוא אף קרא לחברות הטכנולוגיה הישראליות לדאוג לגידור עסקאותיהן הדולריות לאור המשך מגמת היחלשות הדולר. גידור שער הדולר נועד לצמצם חשיפה לתנודות שער החליפין של השקל מול הדולר באמצעות "קיבוע" שער לעסקאות או תקבולים עתידיים.
חודשי Runway הם מעין מדד שקובע כמה זמן נותר לסטארט־אפ לפעול לפני שייגמר הכסף בקופתו, בהתבסס על קצב ההוצאות הנוכחי (Burn Rate).
"לצד ההייטק גם שוק ההון הישראלי מציג עוצמה, וכלל תנאי הבסיס שבהם פועל ההייטק הישראלי מאפשרים לו להתמודד גם עם אתגר המטבע, למרות שזה הופך קשה יותר ככל שמגמת היחלשות הדולר אל מול השקל נמשכת".
מכאן שהשפעת התחזקות השקל תורגש ביתר שאת רק אם מגמת התחזקות השקל מול הדולר תימשך גם לאחר סיום תקופת הגידור, שמוערכת בטווח של כמה חודשים קדימה בקרב חברות הענף, בעיקר סביב אזור השישה חודשים.
"בהנחה שהמגמה הזו אכן תימשך, ואולי אף תתחזק, ייתכן כי התקדמות הפיתוח והפרויקטים של החברות תיפגע, ובכך תוביל לכדור שלג שעלול לפגוע ברווחיות החברות, ובהמשך גם בקצב ההשקעה, הפיתוח והתחרותיות שלהן".
המוקש: עלות שכר העובדים
במקביל, יש מי שמוצא כי הפגיעה כבר נוכחת. רועי אלדשטיין, שותף־מנהל, CFO ו־COO בקרן Team8 הישראלית, המנהלת כ־1.7 מיליארד דולר, מקימה ומשקיעה בחברות חדשנות מקומיות בשלבי חייהן המוקדמים, מסביר ל"מעריב עסקים" כי "יש פה דרמה, כיוון שמדובר במגמה שמשנה נתון פיננסי שליווה את תעשיית ההייטק הישראלי מזה כ־30 שנה.
"מספיק לבחון חברת הזנק שהתחילה פעילות באפריל 2024, עת הדולר עמד על כ־3.7 שקל, כדי להבין שכל מיליון דולר שגייסה אז העמידו לרשותה כ־3.7 מיליון שקל, בעוד באפריל 2026 אותם מיליון דולר כבר מהווים כ־700 אלף שקל פחות בקופתה".
קרייזלר מצטרף ומבקש להמחיש זאת יותר באמצעות דוגמה של "עלות שכר חודשית של עובד בתעשייה, שנניח שעומדת על כ־40 אלף שקל. הרי עלות זו צריכה להיות מכוסה על ידי החברה המעסיקה אותו, שעד לפני מספר חודשים נדרשה להכנסה של כ־11.4 אלף דולר לכיסוי העלות - עת שער הדולר עמד על כ־3.5 שקל, ועם ירידת שער הדולר ל־3 שקל כבר נדרשת לתוספת של כ־2,000 דולר לכיסוי אותה העלות.
"כלומר, אותו עובד ממשיך לקבל את אותו מספר שקלים כל חודש, אך החברה נדרשת לייצר עתה הכנסה דולרית גבוהה יותר לכיסוי אותה העלות. אם נבחן זאת על חברה שיש לה 50 עובדים, אז היא נדרשת עתה לייצר כ־100 אלף דולר נוספים של הכנסה רק כדי לכסות את אותה עלות שוטפת שלא השתנתה, וזאת ללא ששינתה את קצב הייצור שלה. וכך הלאה במכפלות מספר העובדים".
אלדשטיין: "אם נקביל את זה להתנהלות משפחתית, משמעות הדבר היא יכולת פחותה להעמיד לטובת בני המשפחה שיעורים פרטיים, חוגים, נסיעות לחו"ל ושלל דברים להתפתחות אישית שיקנו להם יתרון כלשהו בשלבי חייהם. מדובר בשחיקת יכולת החברות לייצר חדשנות ומשמעות כחברות צעירות, הנאלצות להתחרות בשווקים תחרותיים גלובליים.
"נכון, מי שגידר על שער דולר־שקל סביב ה3.7־3.8 לא נבהל לעת עתה מהמצב ומבחינתו הכל בסדר, לפחות עד שתיגמר לו תקופת הגידור. אך לא כל החברות גידרו את עסקאותיהן סביב שער זה, היות שכיוון המגמה עמד אז בסימן שאלה. המספרים שאני מכיר מעמידים את השער המגודר על טווח של 3.2־3.4 שקל לדולר, ואלו חברות שסובלות משום שעסקאותיהן נסגרו כששער הדולר היה גבוה יותר".
"ב'סובלות' הכוונה היא שהדבר מקצר את זמן החיים של החברה, במובן הזה שפחות כסף מקנה לחברה פחות זמן להגיע לנקודת היעד שתכננה עד לגיוס הבא. בסוף זה משחק של מספרים, וכל שינוי באסטרטגיית החברה יכול להטות את אפשרות החברה מחיים למוות. וכל זאת במצב שהוא גם כך עדיין מלא בחוסר ודאות עבורה כחברה צעירה".
לא ששים להעלות מחירים
רוב חברות ההייטק שעימן שוחחנו טוענות כי הן עדיין לא מרגישות את כובד התחזקות השקל בקופתן בזכות פעולת גידור הדולר, אך רובן סיפרו כי החלו להתכונן לגיבוש מענה למקרה שמגמת התחזקות השקל מול הדולר תימשך. ובעוד הן פועלות להגן על כיסיהן, הן עלולות להשפיע על הכיס של כולנו.
קרייזלר: "כמו חברות טכנולוגיה רבות, גם נו־טראפיק החלה לבחון כיצד להתמודד עם מגמת התחזקות השקל, בהנחה שזו תימשך עם סיום תקופת גידור הדולר. בגדול, חברות בענף בוחנות בעיקר שלוש אפשרויות: להעלות את מחירי המוצרים והשירותים שלהן, להעביר חלק מפעילותן לחו"ל באמצעות מיקור חוץ, והאצת הטמעת AI ואוטומציה".
"נטיית החברות הישראליות היא לא להעלות מחירים, שכן רובן פועלות בשוק תחרותי שבו למרות ייחודיות כזו או אחרת המחיר עלול להשפיע על יכולתן להיענות לצורכי השוק ולהתמודד מול התחרות. אופציית מיקור חוץ כבר מיושמת בקרב חלק מהחברות בכל הקשור לפסי ייצור וג'וניורים, לדוגמה, אך אינה פעולה פשוטה, שהרי החוזקה הישראלית טמונה בכוח האדם, וניסיונות עבר מלמדים כי יש קושי בהפעלת אופציה זו כמענה לצורכי חברה שמחפשת להתפתח בקצב גבוה וזקוקה למענה מהיר ללקוחותיה".
"האופציה המוערכת כזו שתתפשט בהרחבה היא אימוץ AI ואוטומציה, שצפויים להעצים את עובדי החברות הקיימים ויאפשרו ייצור גבוה יותר, ובכך יובילו גם לכיסוי עלויות כוח האדם הנוספות שייווצרו כתוצאה משחיקת הדולר מול השקל. מנגד, ההערכה היא כי הדבר יהיה על חשבון הרחבת כוח האדם בחברות וגיוס עובדים חדשים".
אלדשטיין: "צריך להבין כי כשההייטק הישראלי מדבר על מיקור חוץ הוא לא מאיים, אלא מציף את הדברים כהווייתם. אף חברה לא ששה להוציא דברים החוצה מישראל, אך כן בוחנת, יחד עם משקיעיה, את הפער שנפער בין המחיר המשולם לבין האיכות המתקבלת בתוצר. בהיבט זה חשוב לציין כי הקריאה אינה רק מחברות הזנק, אלא גם מחברות רב לאומיות שמקימות פה מרכזים בינלאומיים. הן רואות שהעלויות האמירו כעת בכ־20%, וכי ייתכן שיעלו אף בכ־25% ומעלה, והן מתחילות לבחון מחדש".
לשאלה אם ייתכן שנוצרה עבור המשקיעים הזדמנות להעמיק את אחיזתם בחברות ההזנק כתוצאה מצימאונן למזומנים בעקבות התייבשות הדולר, אלדשטיין עונה כי "עבור Team8 לא חל שינוי באסטרטגיית ההשקעה שלנו, ואנו ממשיכים להיות מחוברים לאקו־סיסטם הישראלי.
"ניצול המצב לטובת העמקת האחיזה בחברות, בכל צורה שהיא, היא לא כה פשוטה, שכן השקעה בחברה היא שותפות בין המשקיע לבין החברה ויזמיה, עם רצון של כל הצדדים לייצר ערך ומשמעות. לכן יש לכך השלכות רחבות יותר מאשר שיקולים פיננסיים שיתבטאו בפוטנציאל הקרן לייצר כסף מאקזיט, דוגמת תמריץ החברות לעבוד ויכולת להכניס משקיעים עתידיים. אנו מחפשים לבנות חברות בריאות שיצמחו כסיפורי הצלחה, ויהוו חלק בלתי נפרד מהמשק הישראלי לטווח הארוך".
אין נוסחאות קסם
השאלה הנשאלת היא היכן צריכה לעמוד המדינה ב"משבר המטבע". הדעות חלוקות. אייזנברג לדוגמה לא רואה כיצד המדינה יכולה לסייע, והוא "כופר בתזות הבנק המרכזי. רכישת דולרים על ידי בנק ישראל, לדוגמה, לא תפתור את הבעיה העיקרית, שהיא היחלשות הדולר בעוד הכלכלה הישראלית מתחזקת.
"מדובר באירוע מורכב שבו כולם מחפשים מעין נוסחאות קסם. אבל אין נוסחאות קסם. נכון, זה פחות טוב להייטק, אבל כן טוב לשאר המשק. ההייטק ימצא דרך להתמודד. לצד זאת, יש לציין כי לעת זו לא ידועה נקודה שבה המשך התחזקות השקל אל מול הדולר תהיה מעין נקודת אל־חזור שממנה ההייטק לא יוכל להתאושש".
אלדשטיין דווקא חושב אחרת: "ראינו מה קרה בהולנד בשנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת - כשמשק מקבל עודף גדול של מטבע זר יש לו בעיה אמיתית בייצור מקומי. המטבע האמריקאי נחלש מול כל המטבעות בעולם, והדבר הזה אינו מקרי. אנחנו מתייחסים לכך כאל תופעת טבע, שבמקרה הטוב זו תמימות, אך הדבר אינו תופעת טבע אלא נובע מתוך הבנה של ממשל טראמפ כי מטבע מקומי חלש עוזר לייצוא והופך את המשק האמריקאי אטרקטיבי יותר להשקעות ולעבודה".
"לפני עשור, כשהדולר היה גבוה יותר מהשער שבו הוא נמצא היום, בנק ישראל קנה דולרים. נכון, אי אפשר לקנות לנצח, אבל עצם הרכישה הובילה אמירה של הבנק מה הוא מסמן כ'קו התחתון'. ההייטק הישראלי הוא משאב המהווה כ־60% מהיצוא בישראל, וצריך להתייחס אליו ככזה. להגן על הענף שסוחב את המשק על הגב מפני שחיקה. זהו הענף עם הפריון הכי גבוה במשק הישראלי, במדינה שסובלת מבעיית פריון ומתחרה בשווקים גלובליים".
הרצוג מוסיף כי "כצרכנים אנו מרגישים את חצי הכוס המלאה בדמות ירידת מחירי הטיסות והחופשות בחו"ל, לצד הוזלת הקניות באתרי סחר מקוון דוגמת אמזון או עלי־אקספרס. זאת בנוסף להתמתנות החששות מהתגברות האינפלציה בשל התחזקות השקל, בשונה משאר השווקים הגלובליים, שבהם חששות התגברות האינפלציה מתודלקים ביתר שאת כתוצאה מהמלחמה באיראן".
"אך חציה הריק של הכוס מגיע הן בדמות הסכנה לתחרותיות מגזר ההייטק הישראלי והן בפגיעה שהדבר ייצר למעטפת הניזונה ממנו, דוגמת הנדל"ן המשרדי, שירותי הניקיון, הליסינג ועוד. אל נשכח ששכר ההייטק הגבוה יחסית תורם הן לקופת המדינה, הן לתחרות על עובדים ומכאן לעליית שכרם, והן להגדלת הצריכה המקומית. כך שהתחזקות השקל אומנם לא משנה את היתרון היחסי של ההייטק הישראלי, אבל היא כן עלולה לפגוע בקצב צמיחתו, ולכן מעמידה סימן שאלה סביב שיעור גלישת צמיחה זו לשווקים גלובליים אחרים".
"נכון שהתערבות בשוק המט"ח הוכחה בעבר כלא אפקטיבית, אבל היא נוסתה כאשר הריבית בישראל הייתה אפסית ורכישת דולרים הייתה הכלי היחיד שעמד בפועל לרשות בנק ישראל. כיום עומד לרשותו כלי הריבית, שבישראל נותרה גבוהה יותר מריבית הפד (הבנק המרכזי בארה"ב), וזה כלי מאוד נכון למצב הנוכחי, שכן הורדת הריבית תפחית את הרצון להחזיק שקלים מצד אחד, ובכך תאט את התחזקות השקל, ומצד שני תעודד השקעות בחברות ישראליות – בין היתר גם בחברות ההייטק".
התרעות פיקוד העורף