במסגרת שיתוף פעולה בין המרכז הרפואי שיבא, רשת Cohen Veterans Network (CVN) וארגון ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF), נפתחה במודיעין מרפאה ייעודית שתעניק טיפול נפשי מתקדם ללא תשלום לזכאי משרד הביטחון. המרפאה פועלת במרחב אזרחי ודיסקרטי, במטרה להגדיל את שיעורי הפנייה לטיפול, להפחית סטיגמה ולספק מענה ארוך טווח. המיזם יוצא לדרך, וכבר מתוכננת פתיחת מרפאה נוספת בצפון בתקופה הקרובה, צעד ראשון בדרך לפריסה רחבה יותר ברחבי הארץ.
בבסיס המודל עומדת תפיסה מהפכנית אך מתבקשת: טראומה צבאית אינה נחלתו של הפרט בלבד, אלא אתגר משפחתי רחב. בהתאם לכך, הדגש אינו מושם רק על הלוחמים, אלא גם על בני ובנות זוגם וילדיהם, הנושאים את ההשלכות השקטות של הקרב גם בתוך הבית.
לדבריו, עיכוב בטיפול גובה מחיר כבד. "כאשר הטיפול נדחה, עד שהסימפטומים מחמירים התוצאות מידרדרות, הטיפול נעשה מורכב יותר והסיכונים, כגון התמכרויות והתאבדות, גוברים", הוא מדגיש. לקחים אלו, שנלמדו לאורך עשורים של עימותים צבאיים מווייטנאם ועד עיראק ואפגניסטן, עומדים בבסיס המודל המיושם כעת בישראל.
בשונה ממסגרות צבאיות מסורתיות, הפועלות לרוב בתוך בסיסים צבאיים ומתמקדות באנשי שירות פעילים, מודל CVN מעניק טיפול אזרחי, קהילתי ונגיש. "הגישה ההוליסטית שלנו מכירה במשפחה כמרכיב קריטי בתהליך ההחלמה, ולא כגורם משני", מסביר חסן. "טיפול בבני המשפחה מפחית סטיגמה וממסגר את הפנייה לעזרה כמשאב לחיזוק המשפחה ולא ככישלון אישי".
היתרון של טיפול מחוץ למערכת הצבאית אינו סמלי בלבד. מחקרים מצביעים על כך ששיעורי הפנייה לעזרה נמוכים יותר במסגרות צבאיות, בין היתר בשל חששות הנוגעים לסיווג ביטחוני, נשיאת נשק והשלכות על הקריירה. טיפול אזרחי, לעומת זאת, מגביר את תחושת האמון והסודיות ומעודד פנייה מוקדמת. חסן: "הניסיון האמריקאי מלמד לקח ברור וכואב: המתנה ממושכת לטיפול גוררת השלכות הרסניות". לדבריו, כאשר לוחמים ותיקים נאלצים לסבול בשתיקה, ההשפעה נמשכת על פני דורות. "משימתנו היא להבטיח שהטיפול יהיה זמין כאשר הבעיות עדיין ניתנות לניהול ולא רק לאחר פרוץ משבר", הוא מוסיף.
כעת, עם פתיחת המרכז במודיעין וההיערכות להתרחבות לצפון, ניצבת ישראל בפני הזדמנות ליישם מודל בינלאומי מוכח ולהתאים אותו למציאות המקומית. השאלה איננה רק כמה יטופלו, אלא האם החברה הישראלית תדע להקשיב בזמן.
לעקוף את הבירוקרטיה
"FIDF הוא ארגון שהוקם בארה"ב בשנת 1982 על ידי חמש משפחות של ניצולי שואה, תחת הסיסמה 'Never Again'. בתחילה ביקשו המייסדים לתמוך בצה"ל, אך החוק האמריקאי לא אפשר סיוע ישיר לצבא זר. לכן התמקד הארגון ברווחת המשרתים. מה שהחל כארגון קטן הפך לגוף מרכזי המוכר כארגון ידידי צה"ל בארה"ב", אומר פדן.
לדבריו, הקשר ההדוק עם צה"ל נשמר לאורך השנים. "המנכ"לים הראשונים היו קציני צה"ל בכירים שנשלחו לארצות הברית במסגרת שליחות. גם היום המנהיגות מגיעה מקרב מי ששירתו עשרות שנים בצבא. אני עצמי שירתי 37 שנים, ובתפקידי האחרון פיקדתי על פיקוד המרכז. הניסיון הזה מאפשר לנו להבין לעומק את צורכי המשרתים ואת האתגרים של המערכת".
לדבריו, הארגון מוביל שורה של תוכניות חברתיות, בהן יוזמות להכשרת צעירים וצעירות מהפריפריה בתחומי ההייטק והסייבר, עידוד שירות משמעותי ותמיכה בפרויקטים המקדמים שוויון הזדמנויות: "השירות ביחידות טכנולוגיות פותח דלתות לעולם ההייטק ומהווה מנוע מרכזי למוביליות חברתית. אין כמעט אקסלרטור חברתי חזק מזה".
אלא שמעבר לכך, תפקידו של הארגון הוא גם לגשר על פערים מערכתיים. "אנחנו לא משנים את המציאות התקציבית של מדינת ישראל, אלא מסייעים לשפר את אופן ההתנהלות", מחדד פדן. "כגוף אזרחי, אנחנו מסוגלים לעקוף חסמים בירוקרטיים ולספק מענה מהיר במקומות שבהם המערכת מתקשה לפעול בזמן".
כדוגמה לכך מציין פדן תוכניות סיוע כלכלי לחיילים מרקע סוציו־אקונומי מורכב, שנועדו להקל עליהם מבלי להכביד בהליכי בירוקרטיה ממושכים. "לעיתים אנחנו זורעים את הזרע הראשוני ליוזמה, ובהמשך המדינה מאמצת אותה ומרחיבה אותה".
הצורך במענה מהיר התחדד במיוחד בתחום בריאות הנפש, ובפרט בטיפול בפוסט־טראומה. לדברי פדן, ההחלטה לפעול נולדה מתוך תחושת דחיפות: "ראינו אלפי חיילים חוזרים מזירות הלחימה, בזמן שהמערכת עסוקה בגיבוש מנגנונים. למדינה לוקח זמן להקים מערכים וזה טבעי ונכון, שכן מדובר בכספי ציבור. אבל בינתיים אנשים זקוקים לטיפול".
עזרה ראשונה מיידית
מתוך ההבנה שמתאר פדן נוצר שיתוף הפעולה עם המרכז הרפואי שיבא ועם CVN. פדן מספר: "סרקנו את בתי החולים בישראל, ובחרנו בשיבא בין היתר בשל היקף אנשי המקצוע והיכולות הקליניות הרחבות. זהו צעד משמעותי, גם אם אינו מכסה את מלוא הצורך".
פדן מדגיש כי טראומה עשויה להתפרץ גם שנים לאחר האירוע: "לעיתים אין סימנים מוקדמים, עד שטריגר כלשהו, רעש, לחץ או אירוע אישי מציף את הזיכרון. לכן המספרים עשויים לגדול באופן משמעותי". אם יש רעיון אחד שמזקק את תפיסת הפעולה של FIDF, הוא טמון בהחלטה אסטרטגית אחת: להשקיע בהון האנושי ולא בתשתיות. הבחירה הזו עומדת בלב המהלך שמוביל את המודל החדש לטיפול בפוסט־טראומה בישראל.
"לא השקענו שקל במבנים", הוא מאשר. "את הכסף השקענו בהכשרה ובהדרכה בהכשרת מטפלים ובפיתוח תוכניות טיפול ל־PTSD". התוכנית אינה מתמקדת רק ברופאים ובפסיכולוגים, אלא גם במעטפת רחבה של אנשי סיוע, ופדן מסביר: "אנחנו מכשירים צוותים רפואיים, לצד אנשי תמיכה שמספקים מענה אנושי וזמין. בקצה המערכת יש גם מוקד הפועל 24 שעות ביממה, המאפשר תגובה ראשונית מהירה והפניה לגורם המקצועי המתאים".
הגישה הזו מאפשרת טיפול מיידי ומפחיתה את הסיכון להחמרה. "כמו מוקד חירום קו ראשון שמספק מענה ומחבר לטיפול הנכון", מתגאה פדן. ואכן, אחת הבעיות המרכזיות במערכת בריאות הנפש בישראל היא זמני ההמתנה הממושכים. פדן מתאר מציאות שבה מטופלים נאלצו להמתין חודשים ארוכים לטיפול: "המלחמה הגדילה באופן דרמטי את הביקוש, ובהתאם גם את זמני ההמתנה. כשיצאנו לדרך, אנשים חיכו שבועות לפגישה עם פסיכיאטר או פסיכולוג. היום, במערך שהקמנו עם שיבא, מטופלים פוגשים איש מקצוע בתוך 48 שעות. זהו קיצור משמעותי של זמני ההמתנה, כזה שמציב סטנדרט חדש למערכת כולה".
בנוסף, הוקמו קליניקות בפריסה ארצית בבתי הלוחם, המופעלות על ידי צוותים מקצועיים של המרכז הרפואי שיבא. מהלך זה מרחיב את הנגישות לטיפול ומאפשר מענה קרוב לבית עבור נכי צה"ל.
סיכויי התאוששות גבוהים
לדבריו, מדובר במהלך רחב היקף שנועד לתת מענה לצורך הולך וגובר: "הצורך במדינת ישראל הוא עצום. ככל שנפעל מוקדם יותר, נוכל להפחית משמעותית את היקפי הפוסט־טראומה. תהליך הזיהוי מתחיל כבר במהלך השירות הצבאי, באמצעות עיבוד חוויות לאחר פעילות מבצעית. כמו שלומדים לקחים מבצעיים, כך מבצעים גם עיבוד מנטלי. אנשי מקצוע מזהים מי זקוק לסיוע נוסף ומפנים אותו לטיפול".
הנתונים, לדבריו, מדגישים את חשיבות ההתערבות המוקדמת. "רוב האנשים מתאוששים, אך אחוז קטן יזדקק לטיפול ממושך. ככל שמתערבים מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי למנוע התפתחות של PTSD".
פדן סבור כי המודל עשוי לשמש גם אזרחים המתמודדים עם טראומות. "שיבא הוא בית חולים אזרחי, והידע שנצבר בו רלוונטי לכלל החברה הישראלית", הוא אומר, ומזכיר כי טבח 7 באוקטובר חידד את הצורך במענה רחב. במקביל, הארגון פועל להקמת מרכז חוסן לאומי לחיילי צה"ל ולהרחבת מערך התמיכה באנשי מילואים, מתוך הבנה שהשירות המתמשך מציב בפניהם אתגרים מורכבים. "חשוב לי לציין שהתרומה אינה מסתכמת בכסף", הוא מסכם. "היא כוללת בקרה, מחויבות ואחריות ארוכת טווח".
התרעות פיקוד העורף