מניתוח של נתונים ומגמות מהשנים האחרונות, עולה תמונה מרתקת. בניגוד לתיאוריה הישנה שטוענת שהשקעה ממשלתית דוחקת את המגזר הפרטי, המציאות בשטח מלמדת שלעיתים קרובות קורה בדיוק ההפך, כל שקל שהמדינה משקיעה במו"פ ביטחוני (מחקר ופיתוח), מעודד את המגזר הפרטי להוציא עוד עשרות אגורות מהכיס שלו על חדשנות משלימה. פשוט מאוד!
אבל, וזה "אבל" חשוב של זהירות: זה לא קורה בסטטיסטיקה אוטומטית. אנחנו נמצאים בנקודת זמן קריטית שבה המודל הזה מאוים. ישנה סכנה אמיתית של שחיקת הון אנושי וזליגת פיתוח אל מחוץ לישראל בגלל חוסר יציבות. אם לא נשכיל לנתב את תוספות התקציב לטכנולוגיות "דו-שימושיות" (כאלו שיש להן יישום אזרחי ברור כמו קוונטום או חלל), אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם חובות ענקיים אבל בלי ה"מנוע" שמייצר את הכסף להחזיר אותם.
במקום לפחד מהמספרים הגדולים של תקציב הביטחון, אנחנו צריכים לדרוש שהם יהיו מוכווני עתיד. הממשלה חייבת להתנות את הגדלת התקציבים בהשקעה במו"פ מקומי ובחיזוק היצרנים ה"כחול-לבן" שלנו. זה מה שישאיר את ה"מכפיל הכלכלי" בתוך הבית וימנע דליפת הון לחו"ל.
לסיכום, אני אופטימי. ההיסטוריה שלנו מוכיחה שהצלחנו להפוך איומים להזדמנויות כלכליות חסרות תקדים. אם נשחק נכון עם הקלפים שיש לנו ביד, נשמור על הון האנושי שלנו כאן ונשקיע בחדשנות צבאית שזולגת לאזרחות, נוכל להפוך את "עול" הביטחון למקפצה שתזניק אותנו לעשור של צמיחה. כי בסוף, כמו תמיד, החוכמה היא לא כמה כסף מוציאים, אלא לאן בדיוק הוא הולך. תכל'ס, זה כל הסיפור.
התרעות פיקוד העורף