האנטריקוט הוא מלך הגריל. הוא עולה לכותרות בכל חג ובכל אירוע, מחול המועד ועד יום העצמאות, והמחיר שלו, ממוצע של כ־160 שקלים לק"ג בשוק, מספק כותרת בכל פעם מחדש. ארגנטינה או ברזיל, טרי, קפוא או מופשר, משוייש או לא. אבל ברגע שמסתכלים על מה שבאמת יוצא מהוויטרינה ביום יום, מתגלה שהאנטריקוט בכלל אינו השחקן הכמותי. הוא הסמל, לא הסחורה.
המתחרה שלו על הכתר הוא השניצל הטרי, חזה עוף פרוס ומוכן לבלילה ולטיגון, הנתח המבוקש ביותר בישראל. בבישול הביתי הוא מתחרה בכרעיים, אבל בשוק האוכל והמסעדנות הוא פשוט מוביל. שניצל לפני קבב, לפני פרגית ולפני המבורגר. בבאגט, בפיתה או בחמגשית, הוא מככב על הדוכן.
צמוד אליהם צועד הבשר הטחון, בסיס למגוון רחב של מנות, מקציצות וכדורי בשר ועד רטבים וממולאים, שמחירו נע בשוק בין 45 שקלים לק"ג ל־75 שקלים לק"ג ויותר בקצביות הפרטיות. וכאן נשאלת השאלה האמיתית, מה בעצם טוחנים לכם שם. הטחון הוא הנתח שבו הצרכן הכי פחות יודע מה הוא מקבל, ולכן גם הנתח שבו פערי המחיר והאיכות הם הגדולים ביותר.
ומה עם העוף השלם, אותו סממן שהוביל את רמי לוי לניצחון בתודעת הציבור, העוף בשקל. הוא נשאר כסיגנל מחיר, מוצע היום בממוצע של 19.90 לק"ג ברוב הרשתות עם תחרות מחירים כמעט אפסית, אבל הביקוש אליו ירד. הוא כבר לא שחקן בוויטרינת הקצבייה. הצרכן הישראלי לא רוצה לפרק עוף שלם בערב עמוס. הוא רוצה את הנתח שייכנס ישר למחבת.
הכנף, שבמסעדות נחשבת למנה ראשונה והפכה לטרנד גם כמנה עיקרית, היא הנתח הזול ביותר בוויטרינה, ודווקא עליו הפער היחסי הוא הגבוה ביותר. בכרעיים הפער מתון יותר אך עדיין חוצה את החמישים אחוז. זהו הנתח שבו התחרות הדוקה ביותר, כי הוא הפך למוצר דגל שמושך לקוחות, ולכן הרשתות שומרות עליו אטרקטיבי.
בשניצל, הנתח המבוקש ביותר, הפער עומד על כ־43 אחוז, מ־34.90 ל־50.00 שקלים, והוא נשאר הנתח שמייצר את עיקר ההכנסה הכמותית במחלקה.
רמי לוי אינו יוצא דופן בעניין הזה. את אותה תופעה זיהינו גם באושר עד וגם ביוחננוף, במגוון מוצרים. השיטה פשוטה, מחיר דגל אחד שמופיע בפרסום ומושך לתודעה, ולצדו מחירים גבוהים בהרבה בסניפים שבהם הצרכן כבר נמצא ואין לו אלטרנטיבה קרובה.
פרט נוסף שצף בבדיקה. הכשרות, שאמורה להכביד על המחיר, לא תמיד מורגשת בפועל מול הרשתות הלא כשרות. הסיפור על העלות העודפת של ההשגחה לא תמיד מתורגם להפרש מחיר אמיתי בקופה, וזו עוד תזכורת שהמחיר על המדף הוא תוצאה של מדיניות תמחור, לא של עלות בלבד.
כל תורת הקרניבורים מסתכמת בסוף בשלושה פריטים שמניעים את השוק, טחון, כרעיים ושניצל. לא האנטריקוט היקר, לא העוף השלם הנוסטלגי. הצרכן הישראלי מצביע ברגליים ובעגלה, והוא מצביע על מהיר, קל ומוכן לשימוש. הוא לא מחפש את הנתח שדורש פירוק, השרייה או מומחיות. הוא מחפש את מה שייכנס למחבת בערב עמוס. את הפער במחיר הוא לא תמיד רואה, כי בלי פרסום ובלי תחרות, אותו נתח בדיוק יכול לעלות הרבה יותר בסניף שמעבר לכביש.
הסקר נערך על ידי המכון לחקר הקמעונאות בתאריך 28-05-2026. הנתונים מבוססים על נתוני שקיפות מחירים (CHP). המחיר מתייחס לק"ג אחד, מחיר משוקלל הכולל מבצעי כמות. הסקר בחן שלושה נתחי עוף טרי מובילים בשמונה רשתות מזון ארציות.
התרעות פיקוד העורף