אני זוכר את המהומה שנוצרה כאשר השער היציג ירד מתחת ל־4 שקלים. אני מספיק מנוסה לזכור כיצד איש לא האמין שהדולר יתדרדר בהמשך ל־3.5 שקלים. בשבועות האחרונים כולם היו מוכנים להישבע שגם אם העולם יתהפך, אין מצב שהשער היציג יירד מתחת ל־3 שקלים. ההמשך ידוע.
פיחות דרמטי כזה של הדולר הוא לא פחות מרעידת אדמה פיננסית עבור היצואנים בכלל וענף ההייטק בפרט, שנהוג לומר כי הוא הקטר של המשק.
מספרים לנו שהדולר החלש מקל את יוקר המחיה. זה אולי נכון, בעיקר בתחום מוצרי החשמל. אולם באשר לשאר - מדובר באגדות אורבניות. היחלשות הדולר ב־20% בתוך שנה וצניחת מחירי הקפה בעולם מחייבות, למשל, להוריד את מחיר השוקולד. במציאות, נכון לעכשיו, המחיר עולה. וזו רק דוגמה אחת.
כאשר גופי החיסכון המוסדיים מנהלים נכסים בהיקף של כ־3 טריליון שקל, הם מצליחים להשפיע דרמטית על הדולר, כי הם גדולים על המשק. כאשר חוקי הכלכלה קורסים והדולר הופך לספקולציה, המדינה חייבת להתערב. הרי בשביל זה היא קיימת.
האוצר ובנק ישראל חייבים להיכנס באופן מיידי לאירוע ולשבור את הראש כדי למצוא דרך לנטרל את הפעילות החריגה בשוק המט"ח. רעיונות כמו סיוע ליצוא דרך פחת מואץ ומענקי השקעה בטכנולוגיה יעילים בדיוק כמו דיבורים על מזג האוויר.
כפי שראינו, התערבות קוסמטית בריבית אינה אפקטיבית במצב הנוכחי, אלא אם יחליט הנגיד להפחית את הריבית באופן דרמטי - והיו לכך תקדימים. נגיד בנק ישראל לשעבר דוד קליין שינה את הריבית בבת אחת ב־2%. להשגת אפקט משמעותי, הריבית חייבת לרדת בקרוב ב־0.5%־1%.
לחלופין, יש לבחון את הפרטת עסקות גידור המטבע של המוסדיים והעברתם לגוף ממשלתי. מנהל רשות המיסים והחשבת הכללית באוצר חייבים לשבת ולדון בדרכים ליצירת מסלול ישיר לחברות ההייטק לתשלום מס דולרי ולא דרך המרה לשקלים.
התרעות פיקוד העורף