בשוק קיים קונצנזוס רחב שלפיו בנק ישראל יפחית מחר את הריבית ב-25 נקודות בסיס, לרמה של 3.5%. עם זאת, מוקד העניין לא יהיה רק עצם ההפחתה, אלא גם תחזיות חטיבת המחקר ומסיבת העיתונאים של הבנק, שיספקו תמונה רחבה יותר על המשך תוואי הריבית.
האינפלציה השנתית והציפיות לאינפלציה נמצאות כיום ברמות שאינן מותירות לבנק ישראל מרחב התלבטות גדול בטווח הקצר. אלא שהירידה בלחצים האינפלציוניים הושפעה במידה רבה מהייסוף החד בשער החליפין, והשפעת הייסוף על המחירים צפויה לדעוך לאחר כשני רבעונים. מנגד, העלייה בשכר והגירעון התקציבי צפויים להמשיך ללוות את המשק גם בשנה הבאה.
בנק ישראל יידרש למצוא את האיזון בין תמונת האינפלציה הנוחה בטווח הקצר לבין הסיכונים ארוכי הטווח. בשווקים הפיננסיים נותנים כעת משקל גדול יותר לייסוף השקל ולאינפלציה הנמוכה, ומגלמים שתי הפחתות ריבית נוספות מעבר להפחתה הצפויה מחר, עד לרמה של 3.0%.
בצד הפעילות הריאלית, האינדיקטורים לרבעון השני מצביעים על צמיחה מהירה מאוד. המכירות בכרטיסי אשראי עלו במאי ב-4.2%, לאחר עלייה חדה של 12.9% בחודש הקודם. נתוני אפריל-מאי גבוהים בממוצע בכ-6% לעומת ממוצע הרבעון הראשון, נתון שמצביע על התאוששות משמעותית בצריכה הפרטית.
גם ענף ההיי-טק ממשיך להציג נתונים חזקים. יצוא שירותי ההיי-טק היה גבוה בכ-15% לעומת אפריל אשתקד, והצמיחה המהירה ממשיכה להשפיע על הביקוש לעובדים. השכר במשק עלה באפריל בשיעור של 4.7% לעומת אפריל בשנה שעברה, ובמגזרים כמו תעשייה, בינוי ושירותי אירוח ואוכל נרשמו עליות שכר גבוהות אף יותר.
עם זאת, מאחורי נתוני הצמיחה מסתתרת גם מורכבות. הגידול המהיר והמתמשך בהכנסות המדינה ממסים מוסבר לפחות בחלקו בפעילות של חברות היי-טק בבעלות זרה הפועלות בישראל, בעיקר בתחומי מחקר ופיתוח. החברות האלה תרמו גם לשיעורי הצמיחה בשנתיים האחרונות, אך הערך המוסף שהן מייצרות אינו מתורגם בהכרח להכנסות של ישראלים.
אם התופעה הזו תתרחב לאורך זמן, עלול להיווצר פער בין הגידול בתוצר לבין הגידול בהכנסה הלאומית. אירלנד היא דוגמה קיצונית למדינה שבה פעילות של חברות זרות יצרה תוצר גבוה בהרבה מרמת ההכנסה הלאומית. במילים פשוטות: לא כל פירות הצמיחה מגיעים בסופו של דבר לכיס של הישראלים.
גם הזירה התקציבית מתחילה לשקף את הבחירות שבאופק. תקציבים עוברים לצרכים מגזריים, בזמן שצורכי הביטחון גדלים ואף יותר מהכפילו את עצמם ביחס לתוצר לעומת התקופה שלפני המלחמה. בשלב זה, הכנסות המדינה ממסים הן הגורם המרכזי שמאפשר לשמור על גירעון מתון יחסית.
ברקע הדברים, קרן המטבע הבינלאומית פרסמה בשבוע שעבר דוח על הכלכלה הישראלית, ובו הופחתה תחזית הצמיחה לשנה הנוכחית ל-3.5%, לעומת 4.8% בתחזית שנערכה לפני המלחמה מול איראן. לצד זאת, הקרן חזרה על המלצתה להגדיל את הכנסות המדינה ממסים, בין היתר באמצעות ביטול פטורים ומיזוג שתי מדרגות המס הראשונות לשיעור הגבוה ביניהן.
סוגיה מרכזית נוספת היא שוק הדיור, והשאלה האם ישראל עדיין זקוקה לכ-80 אלף דירות חדשות בכל שנה. בשנים האחרונות הגיעו התחלות הבנייה והיתרי הבנייה לרמות גבוהות של כ-80 אלף יחידות דיור בשנה. חלק מהדירות הן בפרויקטים של פינוי-בינוי, ולכן התוספת נטו ליחידות הדיור צפויה להיות נמוכה יותר ולעמוד על כ-74 אלף דירות.
בשנים שלפני המלחמה ההערכה הרווחת הייתה שהצרכים הדמוגרפיים של ישראל עומדים על יותר מ-60 אלף יחידות דיור בשנה. באותה תקופה קצב גידול האוכלוסייה עמד על כ-2% בשנה, ומספר משקי הבית גדל בקצב מהיר אף יותר בשל יציאת ילדים מהבית, גירושין ותהליכים דמוגרפיים נוספים.
אלא שבשנים האחרונות נרשם שינוי בולט במאזן ההגירה לישראל. מספר העולים פחת משמעותית, ובמקביל עלה מספר היורדים מהארץ. ההגירה נטו מישראל עמדה בשנת 2025 על כ-26 אלף איש. בחישוב של משק בית ממוצע עם שלוש נפשות לדירה, מדובר בירידה אפשרית בביקוש של כ-9,000 דירות בשנה.
קצב גידול האוכלוסייה בישראל ירד לשיעור שנתי של 1.1% בלבד, וגם מספר הלידות כמעט לא גדל בשנים האחרונות. על רקע זה עולה השאלה לאן נעלמו רוכשי הדירות: כיום נרכשות בישראל מעט יותר מ-30 אלף יחידות דיור בשנה, מספר נמוך ביחס לעבר.
הנתונים הנוכחיים עשויים לשקף את ההגירה השלילית מישראל, ואולי גם העדפה של צעירים לגור בשכירות. במקרים רבים, הגירה שלילית מייצרת גם היצע נוסף של דירות להשכרה. עם זאת, השינוי הדמוגרפי הושפע ממצב המלחמה, ולכן עדיין קשה להסיק ממנו מסקנות חד-משמעיות לגבי שיווי המשקל החדש בשוק הדיור.
העלייה לישראל מאופיינת בגלים, ולא מן הנמנע שעם התייצבות המצב הביטחוני נראה גל עלייה נוסף. ואולם, כל עוד הנתונים הנוכחיים נמשכים, הביקוש לדירות צפוי להישאר נמוך ביחס לעבר.
התרעות פיקוד העורף