הקש ששבר את גב הגמל, מבחינת ר’, היה הרגע שבו פורסמה הנחיה, בתום הסגר השני, שלפיה לקבוצות של עד 20 איש מותר להתאמן בחלל פתוח ולעשרה אנשים מותר לעשות כן בחלל סגור, אבל למאמן אישי אסור לאמנן. “זה כבר חרפן אותי והחלטתי שהגיע הזמן שאדאג לעצמי כי לא המדינה, לא הממשלה ולא משרד הבריאות ידאגו לי”, אומר ר’. “אז פתחתי את הסטודיו”.
“הגיעו לפת לחם"
עוד הוסיף יו''ר ארגון בעלי העסקים בתחום הכושר והספורט כי "גם מי שעושה את זה לא מתעשר עכשיו על חשבון מישהו אחר, אלא בקושי רב מצמצם הפסדים. גם המכונים המחתרתיים משרתים קומץ אנשים בלבד כי הם לא יכולים לפתוח בצורה רגילה, ושכולם יראו מה קורה אצלם. לכן בעל המכון פותח חשמל, מים, מביא מאמן, ואומנם לא מרוויח כל כך, אבל הוא חייב לגרום לתזרים כלשהו לעסק שלו. לבנו עם אלה שפותחים את המכונים שלהם באופן מחתרתי, ואנו מבינים אותם, אבל אנחנו לא מעודדים את זה בשום דרך. עד לפני חודש וחצי רוב האנשים הקשיבו להנחיות ופעלו על פי חוק, אבל מה שקורה עכשיו זו רעידת האדמה מלמטה. הם רואים שלקבוצות מותר להתאמן, אבל למאמן אסור לקבל כסף על כך, אז הם שואלים: ‘מה ההבדל בין להתאמן בחדר מדרגות או בחדר כושר?’ לפחות בחדר כושר יש מאמן ששומר על המתאמנים. האנשים שפועלים במחתרת לוקחים סיכון רב כי אין על זה ביטוח. לאיזה מצב הם הגיעו אם הם צריכים לסכן את העסק ואת המתאמנים בשביל לשרוד כלכלית? אם אותו בעל עסק היה מקבל פיצויים הולמים ולא מגיע לפת לחם, הוא לא היה צועק, לא היה פותח את המכון במחתרת”.