כל מי שהועסק אי פעם בארגון גדול יודע: חודש נובמבר הוא החודש שבו נחתמות התוכניות השנתיות, סיכום של עבודת מטה במחלקות השונות שמתחיל לרוב כבר בספטמבר. יעדי מכירות, דוחות כספיים, מינויים חדשים או חלילה קיצוצים, תוכניות שיווק, פריסות מדיה ועוד - הכל עולה על השולחן לקראת אישור ויציאה לשנה אזרחית חדשה. חברות שהן חלק מתשלובות בינלאומיות עושות זאת קצת מוקדם יותר - כדי לאשר עם החברה־האם בטרם יציאה לחופשות החורף במדינות אירופה וצפון אמריקה, לחברות ישראליות יש עוד חודש לתכנן, אבל אצל כולן בולט הרצון לנהל על פי יעדים, לתכנן, לשלוט עד כמה שאפשר בעתיד הקרוב. כלומר, עד שהגיעה הקורונה.
בשפה המקצועית מכנים זאת VUCA, ראשי תיבות של תנודתיות, עמימות, מורכבות ואי-ודאות. מושג שהומצא בצבא ארה"ב לפני כמה עשרות שנים. "אנחנו מלמדים את העולם הזה של ה־VUCA בבתי הספר לניהול בעשור האחרון", אומר שניידר, "מה שעושים בצבא משמש היטב ארגונים שנמצאים בכאוס מוחלט מבחינת יכולת תכנונית. אותם ארגונים שכבר פיתחו פרקטיקות של התמודדות בתקופות של אי־ודאות ילכו ויעמיקו זאת להערכתי גם בשנה הקרובה ואפילו בשנתיים הקרובות".
התרעות פיקוד העורף