"דה מרקר" יצא בכותרת ראשית על הנתון המדהים שפרסמה רשות הגז הטבעי, שלפיו החיסכון למשק בעקבות שימוש בגז הטבעי עמד על כ־65 מיליארד שקל - רק בשנת 2021. בצדה של הכותרת טור של עורכי העיתון המכים על חטא על הקמפיין האלים שלהם נגד מתווה הגז ותומכיו, שגידף אותם בשם "מושחתים" ואת מתווה הגז כ"שוד הגז".
הבעיה השנייה בתפיסה של שטרום היא שחברות כרטיסי אשראי, בליבה שלהן, הן לא שחקן דומיננטי בתחום האשראי, הן שחקן דומיננטי בתחום הסליקה - גוף שעובד מול בתי העסק, זה גוף מרכזי במערכת התשלומים הישראלית. מתן אשראי זה על הדרך, זאת תוספת, אבל בהחלט לא ליבת העסקים שלהן. וכרגע יש שלושה גופים בלבד בתחום הסליקה - ישראכרט, מקס וכאל.
שטרום מקווה עכשיו שחברות הביטוח, במקרה של מקס וכלל, יעמידו מקורות אשראי לחברות כרטיסי האשראי והנה, תבוא עלינו הברכה והתחרות. אלא שזה לא כל כך פשוט: הכספים שמנהלות חברות הביטוח הם ברובם שלנו, כספי הפנסיונרים והחוסכים, הם לא שלהן. שטרום מצפה בעצם שכלל תעמיד למקס הון של החוסכים במחיר זול יותר ממחיר השוק כדי שמקס תוכל להתחרות.
מעבר לבעיות המשפטיות (סוג של עסקאות בעלי עניין) יש פה בעיה משמעותית יותר: המטרה של כלל היא למקסם את כספי החוסכים ולא לסבסד תחרות באמצעות כספי החוסכים שלה. נחיה ונראה איך העניינים יתגלגלו, אני מניח שתחרות כבר לא תצמח מזה.
שמעתי את עדותו הקצרה של שטרום בתיק 4000. הוא הופיע שם כעד תביעה על תקן יועץ לבזק בחלק מתהליך מיזוג בזק־יס. שטרום ייצג בעדותו את עמדת בזק נאמנה ובסך הכל תמך בה. בדמיוני הייתי רוצה לראיין אותו על מיזוג בזק־יס, על מה באמת הוא חושב על התהליך הרגולטורי שהוא חווה מבחוץ כנציגה של בזק - אבל יש לי תחושה עמומה ששטרום יסרב לראיון ויתעקש לא לחשוף את צפונות לבו על התהליך. ראשית, כי זה יזיק לתדמיתו כ"אביר" הצרכנים, זה יציב אותו בצד ה"לא נכון"; שנית, כי זאת עלולה להיות עדות לא נעימה על דרך החשיבה העקומה של רגולטורים עם תחושת כוח בלתי מוגבלת ושכנוע פנימי עמוק שהם הם יסדרו את השוק. כלומר, בין היתר, עדות על עצמו.
התרעות פיקוד העורף