החיבור בין מרכז ופריפריה במדינה קטנה ואורכית כמו ישראל היה תמיד על סדר היום במובנים רבים. תחבורתית - המשמעות היא, בין היתר, עומסי תנועה, כאשר נוסעים רבים מבלים זמן רב מדי בכבישים העמוסים בין כה בדרך לשדה התעופה המרכזי, בהיעדר כאלו בצפון ובדרום. אין לנו צורך אמיתי לחבר את המרכז לפריפריה בהיבט הזה אלא להפוך, באמצעות שדות תעופה בצפון ובדרום, את הפריפריה למרכז. מסלולי טיסה מחוץ למטרופולינים הגדולים בארץ יאפשרו לישראלים לטוס יותר ולבלות על הכבישים הרבה פחות.
התעופה הפנים ארצית בישראל נעלמה כמעט לגמרי בין דפי ההיסטוריה, אולם הצבת שדות בצפונה ובדרומה של מדינת ישראל תציב מחדש אופציות לחיבור תעופתי בין אילת ומרכז הארץ, כמו גם בין מרכז הארץ לאצבע הגליל והגולן. המסלולים יוכלו לשרת אקדמיות ללימוד טיסה, תעופה ביטחונית ותובלה, אולם בראש ובראשונה את אזרחיות ואזרחי ישראל שעד היום הדרך הכמעט יחידה שלהם לצאת מן הארץ היא דרך האוויר, וחשוב מכל אלו הוא הפיכת הפריפריה למרכז חשוב ונושם, חי, תוסס ותחרותי.
נכון, השמיים בישראל צפופים והתעופה הצבאית היא הדומיננטית. אלו אינן גזירות גורל, כי כשם שאנו יודעים לתאם פעילות אווירית משמעותית בתחום הצבאי כך עלינו להתאמץ ולעשות כן גם בשמיים האזרחיים, על מנת שנוכל ליהנות משירות יעיל ותחרותי שיגביר את ההיצע, יוריד את המחירים ויממש את הפוטנציאל התיירותי הטמון בישראל.
שדות תעופה הם דבר יקר לביצוע וארוך לתכנון, אך נכון אסטרטגית. בעתיד הקרוב נרחיב גם בדבר האפשרות לשימוש דואלי בשדות צבאיים ואזרחיים, כנעשה בעולם, במקום להשקיע עשרות מיליארדי שקלים בתשתיות חדשות ולצמצם יחידות צבאיות לבסיסים גדולים, שוממים ומרכזיים.
התרעות פיקוד העורף