"באיזה עולם מז** זה הגיוני לבקש על בית בקיבוץ בעוטף שכירות של 13,000 שקל?" כתב יוזר המכונה "Jamus" ברשת ה-X (טוויטר), וחשף בכך מציאות מדהימה שנוצרה בשוק הדיור של יישובי עוטף עזה מאז פרוץ המלחמה. "אני אומנם רוצה בכל מאודי להגיע לשקם לעודד לעזור, אבל אתם נפלתם על הראש. פאקינג בית במרכז עולה במחיר הזה - אתם לא שפויים".
על פי תיאורו, המדובר בבית של 150 מטר, 4-5 חדרים, ו"ציפוי זהב בטח אין שם". כפי שהוא מציין, "על כל בית להשכרה בקיבוצים מסוימים יש רשימת המתנה של חמישים משפחות". החמור מכך - למרות הציפיות, לדבריו, התשלום אינו כולל את השירותים הקהילתיים המסורתיים כמו חינוך, שירותי קהילה, כביסה, בריכה וחוגים.
פער דרמטי בין קווי הגנה
לדברי תיבון, המונח "עוטף עזה" כבר לא רלוונטי אחרי ה-7 באוקטובר: "יש פער של עולם שלם בין שני יישובים שמפריד ביניהם קילומטר וחצי". הוא ממליץ למי שרוצה לחזק ולשקם, ללא וויתור על חצי משכורת להתמקד "ביישובים הצמודים לגדר, שם המחירים אחרים לגמרי".
שדרות: עיר שהפתיעה את כולם
זגורסקי מזהה שתי סיבות מרכזיות לתופעה: ראשית, ההשקעות הממשלתיות. "הממשלה השקיעה סכומים משמעותיים בשיקום תשתיות, מפעלים ובתים, מה שיצר עבודה ופרנסה, והוביל לעלייה בביקוש לדיור". שנית, שינוי בהעדפות הציבור: "בעקבות המלחמה, קונים רבים, להשקעה ולמגורים כאחד, חיפשו עסקאות באזורים עם מחירים נגישים יותר, איכות חיים גבוהה יותר, ותשואה משכירות שגבוהה משמעותית מערים במרכז".
הוא מוסיף גם את המובן מאליו: "הביקושים הם גם עקב כך שאנשים מחפשים מחירים יותר נוחים ובגלל זה רואים מגמה של מעבר של אנשים מהמרכז לכאן". אך כחלון רואה בכך גם ביטוי לתחושת שליחות: "הסיבה לדעתי שזה קרה", הוא אומר, "זו הזדהות של המון תושבים ברחבי הארץ ורצון לחזק את העוטף כמה שיותר. אם זה במגורים או במקומות ציבוריים שעתידים להיפתח כמו וינגייט דרום, שהממשלה החליטה להעביר אותו מבאר שבע לכאן ולבנות כאן שלוחה מטורפת שלהם."
זגורסקי מפרט כי דירות 4 חדרים שהושכרו בשדרות לפני המלחמה בין 3,500-3,700 שקל, מושכרות כיום בין 3,900-4,300 שקל, תלוי במיקום ורמת הגימור. דירות 5 חדרים עלו מטווח של 4,300-4,500 שקל לטווח של 5,000-5,300 שקל. כחלון מאשר את המגמה: "עד לפני המלחמה היית משכיר ארבע חדרים באזורים של 3,300-3,500, היום אתה מדבר על 3,900-4,300.
"שוק הנדל"ן בשדרות מציג מגמה של יציבות ואף עלייה במחירים, בניגוד למגמות ירידה או קיפאון באזורים אחרים בארץ", קובע זגורסקי, אך חשוב לו לומר, כי הפריחה העסקית בתחום שלו חשובה לו, אך יותר חשוב שהחטופים ישוחררו.
"הכול מרגיש זמני ולא בטוח"
ביטחון כגורם המפתח
שחר, בן 27, מציג נקודת מבט נוסף על האזור והעיר נתיבות בפרט: "אני אישית מצאתי שוכרים השנה באזור נתיבות מהר, כי בני המקום מחפשים לשכור בסביבה, לאור המחירים הנמוכים משמעותית מהמרכז או מקומות אחרים בארץ."
אולם בסביבה הקרובה יותר לביתו אשר בקיבוץ סעד המצב שונה: "לצערי בסביבה הקרובה יותר לבית שלי, רוב התושבים לא חזרו ויש חשש ביטחוני, על אף הניסיון של הצבא והמדינה לשדר 'שגרה'". הוא סבור כי "הביטחון של תושבים עולה, כשהם שומעים שיש מי שנלחם בצד השני, על אף חוסר הנוחות שהדבר גורם לפעמים, כי הם מבינים שהצבא 'נמצא', תחושה שאחרי השביעי יהיה קשה לשקם אם בכלל." שחר מדגיש את השפעת המצב על השוק: "ההשפעה של כל זה על שוק השכירות משמעותית, כי זה יוצר המון חוסר ודאות וחשש בכולם, בטח בקרב מי שלא תושב המקום במקור."
לשאלה מה יכול להשפיע על השוק לטובה? שחר משיב: "פיתוח הערים והיישובים, סלילת דרכים נוספות (ציר 232 הוא לא רק מלכודת ביטחונית ו'כביש הדמים' בשל מה שאירע בו ב-7 לאוקטובר, אלא לאורך השנים התרחשו בו תאונות דרכים רבות וראוי שיסללו עוד צירים וכן יורחבו הצירים הקיימים), פתיחת מקומות עבודה, נגישות תחבורה ציבורית בדגש על אוטובוסים. והכי הכי חשוב - ביטחון! לא תחושת ביטחון, זה כבר לא עובד עלינו אחרי השביעי. ביטחון! גם אם צריך לחמש יישובים בציוד פלוגתי כמו בימי הקמת המדינה אז כך צריך."
בין שיקום לניצול
המציאות החדשה בעוטף עזה מציגה אם כך תמונה מורכבת של שוק דיור מבעבע. מחד, ישנם מקומות שבהם התהווה שוק הנהנה מהביקוש הגבוה, יש שיאמרו עד כדי ניצול, אשר נבנה על התשלומים הממשלתיים למפונים. מאידך, יש אזורים שבהם המלחמה הביאה להתחדשות כלכלית ולהזדמנויות השקעה, אך גם שם הביקוש מגיע לא מעט מדיירים זמניים - סטודנטים, מחפשי הטבות מס, ואנשים שאינם מתכוונים להשתקע במקום לטווח ארוך.
כחלון מסכם את מגמות השכירות ביישובי העוטף: "מחירי הדירות כרגע התייצבו אבל אני מאמין שזה לא יישאר ככה, לא להרבה זמן". הוא צופה "שינוי מגמה בעתיד, ככה שעכשיו זאת הזדמנות טובה מאוד לרכוש דירה בעיר שדרות."
התרעות פיקוד העורף