המציאות בשטח, לדבריו, היא אבסורדית: "כשיש אזעקה, אי אפשר לרדת שש קומות למקלט. בשורה התחתונה, כשיש 2-3 אזעקות בלילה הניסיון מראה שבפעם השנייה או השלישית אנשים מקסימום מאלתרים – ומסתתרים בחדר מדרגות, וראינו את המחיר בימים האחרונים".
רולס מדגיש כי כדי להביא לשינוי מהותי, יש צורך במהלך משולב: "קודם כל הממשלה חייבת לחוקק חוקים דרקוניים לקיצור הליכים. לא יכול להיות שמרגע שמתחילים פרויקט של פינוי בינוי ועד הרגע שמאכלסים אותו לוקח 12 שנה. לא יכול להיות שדייר אחד או שניים ייתקעו את כל התהליך שנים וזה מזדחל לו בבית משפט, לרוב מדובר גם בדיירים סחטנים שרוצים עוד ועוד זכויות".
לטענתו, הממשלה הייתה יכולה להימנע מאובדן חיי אדם, אם היו פועלים בנושא. "חייב להיות שינוי כי אנשים בפאניקה", בין הדברים מזכיר רולס גם את ההשלכות הכלכליות המיידיות: "אנחנו כבר רואים ירידות של 12–15 אחוזים בערך הדירות שאין להן ממ"ד – וזה רק יילך ויחמיר. בסוף, מי שנדחק לקנות את הדירות הללו, אלו משפחות מוחלשות – והן ישלמו את המחיר".
לשאלה, האם נראה האצת תהליכים בעקבות המראות הקשים הללו ענה: "אני סקפטי, כאחד שמאוד וותיק בתחום - אחרי כל מלחמה ואירוע יש רצון - אבל יש הבדל בין רצון למעשה וזזה לא קורה. גם הרשויות הממשלתיות וגם העירוניות מאוד בירוקרטיות - לוקח זמן לדחוף את זה ולקדם את זה".
כעת, אופק קורא להניע את המערכת באגרסיביות. "הרשויות צריכות להתעשת. לא מחר – אתמול. כל תוכנית של פינוי־בינוי כיום כוללת ממ"ד ומרחב מוגן דירתי. זה מציל חיים. היינו יכולים למנוע מוות – פשוטו כמשמעו. הרשויות, גם המקומיות וגם הממשלה, חייבות להפסיק עם הבירוקרטיה ולדחוף את הנושא הזה בכל הכוח".
"במעל 55 אחוז מהדירות בישראל אין ממ"דים, בצפון למשל אין ממ"דים כמעט, יש הרבה תוכניות אבל הן על הנייר", ומה יקרה בעתיד? לדבריו, מדובר לא רק בפתרון למצוקה ביטחונית עכשווית, אלא גם בהיערכות לגלי עליה קרובים. "ביום שתיגמר המלחמה – והמשק יתאושש, וזה יקרה תוך שנה־שנה וחצי – נראה כאן נהירה המונית לרכישת דירות חדשות עם ממ"דים. ולא נהיה מוכנים לזה. גם בגלל פערי בנייה, גם בגלל עלייה צפויה מצפון אמריקה ואירופה. יהודים בורחים מהאנטישמיות ומהמצב הכלכלי – והם יגיעו לפה, ואנחנו לא ערוכים".
לדבריה, "הרבה יותר מעשי לרתום את המדינה להשלמת הכדאיות הכלכלית במקומות המיועדים שהוגדרו לכך. ייתכן שיוגדרו מקומות נוספים בעקבות המערכה הנוכחית מול איראן שהכניסה את כלל הארץ לאזור סיכון הדרוש מיגון".
מעבר לאחריות שיכולים לקחת בעלי דירות על גורלם, ביטחונם ועתידם, נדרשת גם התעוררות ממשלתית. היא גם מדגישה את ההיבט החברתי הלאומי: "דווקא בפריפריה – איפה שאין כדאיות כלכלית ליזם – המדינה חייבת להיכנס עם סובסידיה. לא מספיק להכריז על אזור מועדף – צריך להשלים את הפער. אחרת, רק המרכז יתחזק, והשוליים – יתרסקו".
לדבריה, האבדות הקשות מהימים האחרונים, במבצע "עם כלביא", מעצימות את חשיבות הממ"ד להצלת חיים: "נדרשת גם הבנה של הממשלה ושל משרד האוצר שהממ"ד הוא אחד מהנשקים הכי חזקים שלנו במלחמה הנוכחית. כשם שהממשלה משקיעה ביצירתיות רבה בפיתוח נשק ומערכות הגנה מתקדמות כך עליה להשקיע בממ"ד ולהבין שהממ"ד כמוהו כטיל חץ או מערכת כיפת ברזל. אבל באוצר רואים בהתחדשות עירונית ובמתן האפשרות לבעלי דירה לשפר את הדירה שלהם ככלי להתעשרות הפרט במקום כחלק מהותי ממוגנות העורף וחלק מהיכולת שלנו לנצח במלחמה".
"השקעה ציבורית נכונה עכשיו שתצטרף להשקעות השוק הפרטי בו מנהלות מקצועיות, בעלי דירות, עיריות ויזמים יודעים לעבוד בשיתוף פעולה יעיל - תגדיל את הרווחה הציבורית, את הביטחון בעורף, את הבטיחות שנים קדימה, ותקטין את הסיכון לפגיעה בחיי אדם רבים ויקרים. למעשה היא חלק מהמאמץ לניצחון מדינת ישראל", אמרה לסיכום.
"אדגיש כי כל פרוייקט אחר, גם כזה שיצליח היכן שתמ"א 38 נכשל - עדיין יהיה בעל שיקולי רווח בלבד ולא יתן מענה באזורים שאינם אטרקטיביים ליזמים או שמתגוררת בהם אוכלוסייה מוחלשת שאין לה יכולת כלכלית לממן את ההוצאה הגדולה".
עוד אמרה: "כמדינה לא נוכל לתת לשיקולים אלו להשפיע על הצלת חיי אדם, הצעת החוק תבטיח ששיקולים כלכליים ורווחיים לא ישפיעו על ההגנה המגיעה לכל אזרח, ובפרט לקשישים ומעוטי יכולת, אעשה כל שביכולתי להמשיך ולקדם את החוק עד לשלב הסופי".
הגורמים בענף קובעים: המלחמה העבירה מסר ברור – מי שגר בדירה בלי ממ"ד, חי בסיכון. והמסקנה: הביקוש להתחדשות עירונית, לדירות ממוגנות, ולהשקעה במיגון – רק יילך ויגבר. השאלה שנותרה פתוחה היא האם המדינה תדע לרתום את הרגע – כדי להציל חיים.
התרעות פיקוד העורף