הזווית הישראלית בולטת במיוחד בפרויקט של ארמון שטירביי, מבנה מהמאה ה-19 הממוקם בלב השדרה המרכזית. הארמון, שנבנה ב-1835 ושימש כבית מגורים נסיכותי, עבר ידיים רבות ואף שימש כמוזאון לקרמיקה, עד שנמכר ב-2005 לאיש עסקים רומני תמורת כ-11 מיליון אירו. אותו יזם נתקע במשך עשור במאבקים משפטיים וניסיונות כושלים לבנות מגדל מאחורי הארמון, עד שהנכס הפך למה שנראה כהשקעה אבודה.
"יזם יכול לבנות מחר בבוקר עשרה מגדלי זכוכית חדשים, אבל אף אחד לא יכול לייצר עוד ארמון מהמאה ה-19. ההיצע של הנכסים הללו הוא קשיח וסופי. לכן, מי שמוכן לצלוח את הבירוקרטיה המתישה של השימור, מחזיק ביד נכס ששווה הרבה מאוד כסף. ברגע שנכנסים מותגי יוקרה כמו דיור או שאנל למבנה עם מטען היסטורי כזה, שווי המ"ר מתנתק ממחירי השוק הרגילים וממריא לרמות של ערי הבירה המובילות במערב אירופה. הסיכון בדרך גבוה, אבל הפרס בסוף הוא נכס שאין לו תחרות", הרחיב ליבוביץ.
"כשמסתכלים על השורה התחתונה, הפרויקטים האלו מלמדים אותנו שיעור מרתק: הערך הגבוה ביותר בנדל"ן לא טמון בהכרח ביציקת בטון חדש, אלא דווקא בחשיפת הסיפור הישן", סיכם ליבוביץ. "בעיניי, מה שאנחנו רואים כאן זו 'ארכיאולוגיה פיננסית' במיטבה - היכולת לחפור לעומק ההיסטוריה ולמצוא מתחת לכל השכבות את הזהב של העתיד. אלו הם נכסים ששום מגדל זכוכית מודרני לא יכול להתחרות בהם".
התרעות פיקוד העורף