אך לצד הצדדים החיובייים של התפתחות הטכנולוגיה, מומחים מאירים צד אפל יותר של כניסת הרובוטים לשוק: סכנת הבדידות. אם המטלות היומיומיות שאנו מבצעים יחד עם בני משפחה, חברים או שכנים יבוצעו על ידי רובוטים, האם הקשרים האנושיים שלנו ייחלשו? האם נגיע לעולם שבו הרובוטים יהיו לא רק הכלים לעבודה הפיזית, אלא גם החברים היחידים שלנו?
מחקרים רבים כבר הדגישו את הקשר ההדוק בין התקדמות הטכנולוגיה לבין תחושת בדידות. בעולם שבו חלק ניכר מהאינטראקציות מתבצעות דרך מסכים, כמו במחשבים או בטלפונים החכמים, כבר ראינו עליה חדה בתחושת הבדידות, במיוחד בקרב צעירים. הרובוטים, שמטרתם העיקרית היא להפחית את העומס הפיזי, עלולים דווקא להעמיק את תחושת הניתוק החברתי.
ד"ר שגיב מסבירה שתחושת הבדידות מתפקדת בדומה לתחושת רעב: "כשיש לך מספיק חברה, אתה לא חש אותה, וכשאין לך, היא מתעצמת ודוחפת לחפש מענה שישכך אותה. כמו שהגוף מאותת על מחסור בחומרים מזינים באמצעות רעב, גם הבדידות המעוררת צורך באנשים אחרים מעוגנת בביולוגיה שלנו. אנשים מבודדים הם בסיכון מוגבר לתמותה, שהושווה לסיכון שבעישון סיגריות. ולהפך, התערבויות שמעודדות קהילתיות וקירבה בינאישית משפרות את הבריאות הפיזית, וכמובן גם הנפשית".
"בדידות היא מעיקה. הצורך בזולת הוא לא תלותיות ולא פינוק, אלא טבע האדם. לפעמים ילדים מתקשים לזהות נכון את התחושה או לקרוא לה בשם, ומתלוננים במקום על שעמום או הרגשה כללית רעה. גם אצל מבוגרים, התחושה שאתה לא שייך לקהילה ולקבוצה חברתית מעוררת את אזורי הכאב במוח. אנשים בודדים חווים יותר כאב, וגם נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות, וכתוצאה שכיחות הפניה שלהם לרופאים גבוהה יותר. שאלו את עצמכם, עם מי אוכל לדבר על משהו חשוב שקורה לי או מטריד אותי? את מי אני תמיד שמח לראות, וארצה לשמוע אותו אותה ולשתף במה שעובר עלי? אם יש אדם אחד כזה, והוא נגיש לכם וחש כך לגביכם, לרוב די בכך כדי לגונן עליכם מפני תחושת בדידות ותוצאותיה השליליות".
עם עידן ההתפתחות הטכנולוגית, ההתמכרות למסכים והרובוטים האורבים בפתח, הבדידות לדעת ד"ר שגב תלך ותחמיר: "הילדים שלנו ימשיכו לא להיפגש עם חבריהם ולהיתקע מול מסכים, הרובוטים יבדקו אותנו בבית, שיעור הרווקות ימשיך לעלות. אנחנו עלולים לצמצם את מספר האנשים שיהיו מסוגלים ליצירתיות אמיתית. אנשים עלולים יהיו להיעזר באלכוהול, סמים או משככי כאבים כדי להפחית מהכאב הנפשי שגורמת הבדידות, וגם ההתנהגות הסיכונית כמו נהיגה פרועה עלולים להופיע כאמצעי להסחת הדעת מהכאב או המרתו ברגש עוצמתי אחר.
"כבר עתה רואים עליה בתופעת הנרקיסיזם. החסך בקשר עין עם הפעוט, כשההורה משוקע בסלולרי, פוגע משמעותית בהתפתחות התקינה של התינוק והילד שעלול להפוך בני אדם לכאלה שרואים אחרים כחפץ, וזקוקים לאנשים שיעריצו אותם מבלי שהם רואים את האחר".
התרעות פיקוד העורף