במה שנראה כמו ערבוב של משחק ילדים דמיוני עם עיבוד מחשב מהונדס היטב, הדמויות החדשות שהציפו את טיקטוק ושאר פלטפורמות הווידאו מרחיבות את גבולות ההיגיון. בומברדינו קרוקודילו, יצור היברידי שהוא גם תנין וגם מטוס קרב, טרללרו טרללה, כריש עם שלוש רגליים ונעלי נייקי, או ברר ברר פטאפים, בבון שמחובר לעץ, הן חלק ממגמה חדשה שמכונה ברחבי העולם "Italian Brainrot" או בתרגום חופשי, ריקבון מוח איטלקי. המטרה לא באמת ברורה, אבל התוצאה: מיליארדי צפיות ותגובות נלהבות עד כאב.
התופעה הזו נולדה ברובה מתוך שילוב בין בינה מלאכותית גנרטיבית לאסתטיקה מוגזמת ומנותקת מהמציאות, עם טוויסט איטלקי מגוחך, שמות שנשמעים כמו קריקטורה של שפה, קריינות עם מבטא כבד ומוזיקה דרמטית שמלווה התרחשויות חסרות כל הקשר לוגי. "זה נראה כמו וידאו שיצר מישהו בחלום אחרי שאכל פיצה חמוצה בשתיים בלילה", כתב משתמש אחד בפורום Reddit וזכה לאלפי לייקים.
לכאורה, מדובר בבידור לשמו. אך במבט מעמיק יותר, יש כאן עדות לתהליך תרבותי עמוק יותר - הדור הצעיר, ובעיקר דור ה-Z, מחפש תוכן שמערער על חוקי הסיפור המסורתי, שובר את הכללים הוויזואליים ויוצר חוויה רנדומלית שנוגעת באבסורד. לא סתם ההאשטאג #italianbrainrot חצה כבר את רף שלושה מיליארד צפיות בטיקטוק - התוכן הזה מהפנט, מצחיק, לפעמים מטריד ובעיקר בלתי צפוי לחלוטין.
כמו בכל תופעה באינטרנט, גם כאן יש היררכיה פנימית: מעריצים מדרגים את הדמויות, ממציאים להן עלילות משנה, יוצרים קונפליקטים ודמויות אויבים. רוב הסרטונים נוצרו בעזרת בינה מלאכותית וכוללים עיבוד גרפי מוגזם, קולות דיבור שנוצרו על ידי טכנולוגיות סינתזה קולית ומסרים חסרי פשר לחלוטין. טרללרו טרללה, למשל, מופיע באחד הסרטונים כרץ באולימפיאדה עם שלוש רגליים בעודו צורח משפטים באיטלקית מדוברת שאינה קיימת. בסרטון אחר, בומברדינו קרוקודילו יורה טילים מצידו הימני, שהוא במקרה גם גוף של מטוס קרב.
מה שמתחיל כפארודיה על התרבות הדיגיטלית והחזותית המודרנית, הופך מהר מאוד לפרויקט שיתופי עצום. כמו פפה הצפרדע, מם שהתחיל כקריקטורה תמה והפך לסמל פוליטי שנוי במחלוקת, גם כאן ניכרת תנועה מהשטותי אל המטען התרבותי. בחלק מהסרטונים ניתן למצוא רמיזות פוליטיות מטרידות ותגובות שמשייכות לדמויות מעשי זוועה בעולם האמיתי, מה שמעורר שאלות על הגבולות האתיים של יצירה המבוססת על בינה מלאכותית.
המוזרות הזו, מתברר, ממכרת. לא מעט משתמשים מתארים את הצפייה בתכנים כחוויה טראנסית כמעט. הם מרגישים ש"ראו את האינטרנט בצורתו המזוקקת ביותר", כפי שכתב משתמש בטיקטוק שזכה לתהודה עצומה. עבור רבים, זה המקום היחיד שבו מותר לשכוח את הכללים, לצלול אל תוך כאוס מוחלט וליהנות ממנו.
מאחורי הקלעים, הפלטפורמות שעושות שימוש בטכנולוגיות כמו Runway, Pika Labs או D-ID מאפשרות את היצירה הסוריאליסטית הזו. משתמשים מכניסים פקודות טקסט, לרוב לא הגיוניות בעליל, כמו "עץ שמחזיק באלת בייסבול ונאבק נגד שרימפס קונג פו", ומקבלים וידאו תוך דקות. המהירות שבה מופקים דמויות, העיבוד הקולי, השפה והאסתטיקה, יוצרים תעשיית תוכן חדשה לגמרי. היא לא מתחרה ביוצרי קולנוע או טלוויזיה, היא מתחרה בזמן תשומת הלב של המשתמש.
השאלה מה יקרה לתופעה הזו בעתיד עדיין פתוחה. האם זהו ז'אנר שייעלם כשם שפרץ, או שמדובר בראשיתו של עידן חדש בתרבות הדיגיטל, שבו תוכן אבסורדי שנוצר על ידי מכונה יהפוך לנורמה? דבר אחד בטוח: בינתיים, אי אפשר להתחמק מהעיניים המשוגעות של בלרינה קפוצ'ינה ומהשאגות של בומברדינו קרוקודילו. אולי זה פשוט העולם החדש. ואם לא הבנו אותו, אולי זה בדיוק הרעיון.