סוד כמוס: מה אנחנו באמת יודעים על מתקן הגרעין הסודי בפורדו

במעמקי ההרים של מחוז קום, מתחת לסלעים ובעומק האדמה, פועל מתקן ההעשרה פורדו שנחשב לאחת מנקודות המפתח בפרויקט הגרעין האיראני. למרות ניסיונות הטשטוש, תצלומי לוויין ודוחות מודיעין חושפים פרטים מדאיגים

ד"ר איתי גל צילום: מעריב אונליין
הכור הגרעיני בפורדו. 90 ק"מ של העשרת אורניום
הכור הגרעיני בפורדו. 90 ק"מ של העשרת אורניום | צילום: מסך
4
גלריה

מדובר באתר להעשרת אורניום שנבנה בלב ההר במטרה אחת ברורה: להקשות ככל האפשר על תקיפתו. ההר העבה, המיקום המרוחק והבידוד הפיזי הופכים אותו לאחד האתרים הקשים ביותר לתקיפה אווירית, ואחד המסוכנים ביותר מבחינת הפוטנציאל הגרעיני שהוא מגלם.

פורדו עצמה ממוקמת כ־180 קילומטרים דרומית לטהראן, ליד העיר הדתית קום. האזור כולו נחשב קרוב למוקדי כוח דתיים וביטחוניים של המשטר, לרבות משמרות המהפכה. ההר שעליו ולתוכו נבנה המתקן גבוה ויציב, ובתוכו נחצבו מנהרות תת־קרקעיות רחבות, אשר בהן פועלים כיום מתקני ההעשרה המסוכנים ביותר של איראן.

הדמיית ההר בפורדו. סלע הר חסין
הדמיית ההר בפורדו. סלע הר חסין | צילום: עיבוד מחשב: מעריב אונליין

כאמור המתקן בפורדו בנוי כמבנה תת־קרקעי רב־שכבתי החצוב ישירות לתוך סלע ההר, דבר שמקנה לו חסינות גבוהה במיוחד בפני תקיפות אוויריות. לפי הדיווחים שנאספו ממקורות מודיעיניים ודוחות של סבא"א, האתר כולל כמה מנהרות ראשיות באורך מאות מטרים, אשר מובילות לחללים פנימיים רחבים שבהם מותקנות הצנטריפוגות ומערכות הפיקוח.

כל אחת מהמנהרות מוגנת בשערים כבדים, גדרות, מערכות אבטחה אלקטרוניות, ותשתיות שמאפשרות הפעלה רציפה ללא תלות בגורמים חיצוניים. בתוך המתחם קיימת מערכת בקרה מרכזית, מערכות קירור מתקדמות, חדרי תפעול ומעבדות טכניות, כולם בנויים כך שיוכלו להמשיך לפעול גם במקרה של הפצצה חיצונית או הפסקת תקשורת.

מערכות האוורור והתשתיות בניית הגיבוי מחוברות כנראה לרשת אנרגיה ייעודית משלהן, נפרדת מהמערכת הכללית. מדובר באתר מהונדס ברמה גבוהה מאוד, שמעיד על השקעה עצומה של משאבים וניסיון ליצור יכולת גרעינית שמחוץ להישג יד של תקיפה קונבנציונלית.

צנטריפוגות באיראן. הפרדת האורניום
צנטריפוגות באיראן. הפרדת האורניום | צילום: שאטרסטוק

צנטריפוגות אלו פועלות על גז אורניום טבעי, אשר מכיל בעיקר את האיזוטופ אורניום 238, ומפרידות מתוכו את האיזוטופ הבקיע אורניום 235. ככל שמהירות הסיבוב גבוהה יותר והמבנה ההנדסי מתקדם יותר, כך ניתן להגיע לרמות העשרה גבוהות בזמן קצר יותר.

השאלה המרכזית שמעוררת דאגה בקרב גורמי מודיעין היא לא רק רמת ההעשרה, אלא העובדה שאיראן כבר אינה נדרשת לזמן ממושך או למתקנים מרובים כדי לפרוץ לפצצה. די במתקן תת־קרקעי אחד כמו פורדו, ובכמה עשרות קילוגרמים של אורניום מועשר, כדי לייצר את חומר הנפץ הנדרש לפצצה אחת לפחות.

אחד ההיבטים שמדאיגים את המערב הוא מידת הפיקוח על הנעשה במקום. מאז 2021 החלה איראן להגביל את הגישה של פקחי סבא"א לאתר, ובחלק מהתקופות לא ניתנה כלל אפשרות למעקב רציף.

במקביל, לוויינים צבאיים של ארצות הברית וישראל ממשיכים לתעד תנועה חשודה סביב האתר, לרבות בנייה של מתקנים חדשים, שינויים בפריסת הצנטריפוגות ואפילו הקמת מבני שליטה ותפעול חדשים. לפי חלק מההערכות, איראן שוקלת אפשרות להרכבת ראש נפץ גרעיני בתוך שטח האתר עצמו, אולם טענה זו טרם הוכחה.

מטוס החמקן. היחיד שמסוגל להגיע לפורדו
מטוס החמקן. היחיד שמסוגל להגיע לפורדו | צילום: שאטרסטוק

איראן עצמה לאורך השנים המשיכה להכחיש כל יומרה לפיתוח נשק גרעיני, וטענה שהמתקן נועד למחקר רפואי, הפקת איזוטופים לטיפול בסרטן ומחקרים גרעיניים אזרחיים בלבד. אלא שמומחים במדינות המערב מדגישים: אין שום צורך ברמות העשרה כאלה למחקר רפואי, והפעילות שנעשית במתקן פורדו חורגת באופן ברור מהצרכים האזרחיים המוצהרים.

ישראל, מצדה, ממתינה להחלטת טראמפ לסייע במלחמה מול איראן, ובראש ובראשונה הפגזת המתקן הגרעיני בפורדו. מטוסי הקרב החמקניים מדגם B2 שמסוגלים לשאת פצצות חודרות בונקרים, כגון GBU-57ערוכים לתקיפה במידת הצורך. על פי פרסומים זרים, ארה"ב החלה להניע כוחות רבים קרוב לאיראן, ומטוסי החמקן המצויים בבסיס חיל האוויר דייגו גרסייה האמריקני מוכנים לצאת לפעולה.

תגיות:
טכנולוגיה
/
הגרעין האיראני
/
פצצת אטום
/
המלחמה עם איראן
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף