מיד לאחר מכן מגיעה נקודת ה־VR שהיא מהירות ההרמה שבה מושך הקברניט את הסטיק לאחור והמטוס מתרומם לאוויר. טעות בהערכת מהירות זו, או כשל בתא המטען או במנוע, עלולים לגרום להתרסקות מיידית. ההמראה עצמה נחשבת בטוחה יחסית כאשר מתבצעת כהלכה, אך היא רגישה מאוד למזג אוויר קיצוני, כמו רוח צד, גשם חזק, או ציפורים. במקרים אלה, טייסים מיומנים עשויים להשהות את ההמראה או לבצע "המראה מושהית",מצב שבו מבטלים את ההאצה ברגע האחרון.
הנחיתה דורשת תיאום מרבי בין שני הטייסים, הפעלת מערכת המדפים והבלמים, ותגובתיות גבוהה במקרה של רוחות צד פתאומיות או מכשולים בלתי צפויים. אם מתגלה שמסלול הנחיתה קצר מדי, או שהגישה אליו אינה תקינה מתבצעת "הליכה סביב" (go around) כלומר ביטול הנחיתה, עלייה מחודשת לגובה, וחזרה לגישה חדשה למסלול.
כאמור מרבית שדות התעופה הבינלאומיים בעולם מצוידים במסלולים באורך שבין 2,500 ל־4,000 מטרים. עם זאת, ישנם שדות קטנים יותר, בעיקר באיים או אזורים הרריים, שבהם המסלול קצר באופן משמעותי. מטוסים גדולים לא יכולים לנחות שם, ומטוסים קטנים יותר זקוקים למהירות עצירה גבוהה ודיוק קיצוני של הנחיתה.
כאשר מסלול קצר מדי ואין מספיק מקום לעצור, עלול להתרחש מצב של "חריגה מהמסלול", אחד הגורמים הנפוצים לתאונות תעופה. כדי להימנע מכך, צוות האוויר מחשב את אורך המסלול הדרוש בהתאם למשקל המטוס, מהירות הרוח והטמפרטורה.
ובכן, האם מרבית התאונות האוויריות אכן מתרחשות בשלב ההמראה והנחיתה? הנתונים מראים שכן. למעלה מ־75% מהתאונות הקטלניות בטיסות מסחריות התרחשו במהלך שלבי ההמראה, הגישה לנחיתה, והנחיתה עצמה. אחת הדוגמאות המוכרות היא התרסקות טיסת אייר פראנס 4590 בשנת 2000, שהתרחשה רגע לאחר ההמראה, כתוצאה מפיצוץ בגלגל עקב פס מתכת על המסלול.
מאידך, טיסות בגובה השיוט, השלב האמצעי של הטיסה, נחשבות לבטוחות ביותר. למרות שהמטוס נע במהירות של כ־900 קמ"ש ובגובה של 10 קילומטרים, הסיכון לתאונה בשלב זה הוא זניח. המערכות האוטומטיות שולטות בטיסה, והטייסים עוסקים בעיקר במעקב, תקשורת ובדיקה שגרתית של מערכות.
ההנחיות הבינלאומיות בתחום הבטיחות ממשיכות להשתכלל, וכך גם הטכנולוגיה. מערכות ניתוח נתונים, בינה מלאכותית וניטור טמפרטורות חכמות מאפשרות זיהוי מוקדם של תקלות. אך גם בעידן המודרני, הדקות הקריטיות בתחילת וסיום הטיסה ממשיכות להיות מבחן האמת של כל טייס. מסיבה זו, בהמראה ובנחיתה אסורה הכניסה לתא הטייס, גם לא לאנשי הצוות. הנוסעים אולי נרדמים אחרי ההמראה ומתעוררים רק כשהגלגלים פוגעים שוב בקרקע, ומוחאים כפיים, אך הטייסים, לעומת זאת, לא נחים לרגע ובמיוחד לא בעשר הדקות שמתחילות ונועלות כל טיסה.
התרעות פיקוד העורף