תרחיש זה, המתואר במאמר חדש שטרם עבר ביקורת עמיתים, מכונה "שגרה רדיקלית" (radical mundanity). הוא שולל את הרעיון של חייזרים המשתמשים בפיזיקה שמעבר להבנתנו, ומציע במקום זאת שביל חלב המכיל מספר צנוע של ציוויליזציות עם טכנולוגיה שאינה מרשימה בהרבה משלנו.
קורבט טוען שציוויליזציות אלו הגיעו לרמה טכנולוגית שאינה רחוקה מיכולותינו: אין להן מסע מהיר מהאור, מכונות מבוססות אנרגיה אפלה או חורים שחורים, והן אינן מנצלות חוקי פיזיקה חדשים.
לכן, הן יתקשו להפעיל מגדלורי לייזר חזקים במשך מיליוני שנים, לא ינועו במהירות בין כוכבי לכת, ולאחר שיחקרו את הגלקסיה באמצעות גשושיות רובוטיות, ייתכן שישתעממו מהמידע ויזנחו את חקר החלל. גישה זו מסבירה את "השקט הגדול" או פרדוקס פרמי – הפער בין היעדר ראיות משכנעות לציוויליזציות חייזריות לבין הסבירות הגבוהה לקיומן ביקום עצום.