בזמן שישראל משקיעה משאבים עצומים בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות - רחפנים, מערכות לייזר, תחמושת חכמה ורפואה דיגיטלית - היא נותרת תלויה כמעט לחלוטין במקורות כרייה מעבר לים. המתכות היקרות הדרושות להנעת התעשיות האלו אינן נמצאות באדמה שלנו, אלא דווקא סביבנו, במכשירי החשמל הישנים שאנחנו ממהרים להשליך. תעשייה עולמית חדשה, המכונה Urban Mining (“כרייה עירונית") מציעה אלטרנטיבה חכמה ונקייה: לאתר, לאסוף ולמחזר את הזהב, הכסף והמתכות הנדירות שכבר נמצאות בשוק המקומי.
בישראל, למרות הפוטנציאל העצום, עדיין אין מפעל שמסוגל לדלות מתכות נדירות מתוך פסולת אלקטרונית, וזו נשלחת למפעלים באירופה. במיזם "אקולוגיה לקהילה מוגנת", הפועל באזור התעשייה משגב ומעסיק כ־93 עובדים עם מוגבלויות, החליטו להפוך את הפסולת להזדמנות: בין מעבדים ישנים, מסכים, כוננים ומגעים חשמליים נחשפת תמונה כמעט פיוטית: זהב, פלדיום, כסף ונאודימיום - כולם מסתתרים בתוך טכנולוגיה שיצאה מכלל שימוש.
מחזוּר שלא נגמר
“אני מגיע מעולם התעשייה ומכהן בתפקידים ניהוליים זה שנים רבות", מוסיף רונן יואלי, מנכ"ל קבוצת אקולוגיה ישראל. “בשלוש השנים האחרונות אני חלק מקבוצת אקולוגיה לישראל, הכוללת שלוש חברות ועמותה. לצד אקולוגיה לקהילה מוגנת, החברה המרכזית, קיימות עוד שתי חברות ועמותה העוסקת בפעילות חינוכית, מרכז מבקרים שנפתח לקבוצות ולקהל הרחב החודש, והסברה".
המפעל נוסד לפני 18 שנה על ידי דני קוג במה שהתחיל מתוך חזון, לאחר שבנו יונתן אובחן על הרצף האוטיסטי עם אפילפסיה קשה. “דני חשב מה יקרה לילדים כאלה כשהם מגיעים לגיל תעסוקה. אחרי גיל 21, כשהמערכת החינוכית מסתיימת, רובם עלולים ‘לאבד את עצמם', אם זה בבית ללא תעסוקה או במקום עבודה שבו הפוטנציאל שלהם לא ממומש", אומר לוין. קוגן ראה את המחזור כתחום “אינסופי", משהו שלא נגמר ושהיקפו רק גדל משנה לשנה.
לוין: “זה תחום שבו אנשים עם מוגבלויות יכולים לעסוק ולהביע את עצמם. היום המפעל מעסיק קרוב ל־93 עובדים, 80% מהם עם מוגבלויות שונות – פיזיות, חושיות, קוגניטיביות ונפשיות. כל העובדים מוכרים דרך משרד הרווחה, הבריאות והביטחון. כל עובד שמגלה מוטיבציה ורצון לעבוד, אנחנו נותנים לו אפשרות ומאתרים עבורו את סביבת העבודה המיטבית.
“גם אצלי הסיפור הזה לא התחיל מהצד הסביבתי, אלא מהחברתי", מוסיף לוין. “אני מגיע מרקע בהנדסה וניהול, ועיקר הקריירה שלי הייתה בהייטק, כשעבדתי כ־20 שנה ב־Flex. יש לי שני בנים על הרצף האוטיסטי, והמעבר לתחום המחזור והעשייה החברתית נבע מהרצון לתרום, לפעול מהלב להיות שליח ושגריר, גם בשמם".
לוין: “המוצרים מגיעים למפעל שלנו ושם עוברים מיון ותהליכי טיפול מתקדמים, שמבטיחים מיצוי חומרים ושימוש מחודש במתכות ובחומרים אחרים. אבל פסגת המחזור מבחינתנו היא כשאנחנו מצליחים להשמיש מוצר ולהחזיר אותו לחיים. זו המטרה העליונה. לצורך זה הקמנו מחלקת סחר מקוון, כולל פעילות ב־eBay. לעיתים קרובות המוצרים שמגיעים אלינו אינם תקולים, אלא פשוט ישנים טכנולוגית למשל, כשמישהו מחליף מיקרוגל או מחשב שעובד מצוין. מוצרים כאלה עוברים אצלנו בדיקה, שיפוץ וחידוש, ונמכרים מחדש בארץ ובעולם במחירים חברתיים".
תמיד בשטח
החוק לטיפול בפסולת חשמלית ואלקטרונית נחקק ב־2014, לפני כ־11 שנה, ומבוסס על עיקרון האחריות של היבואן והיצרן. “בישראל כמעט אין יצרנים מקומיים של ציוד חשמלי ואלקטרוני, ולכן האחריות חלה בעיקר על היבואנים", אומר לוין. “הם משלמים דמי טיפול לתאגידי יישום, שנדרשים להציג למדינה שהם עומדים ביעדים שנקבעו להם. תאגידי היישום, כמו אקולוגיה לקהילה מוגנת, מעסיקים חברות שמטפלות בפסולת האלקטרונית בפועל".
“החוק מ־2014 היה נקודת מפנה", מודה גור. “עד אז טיפלנו בפסולת בעיקר מהיבט כלכלי, שמרנו רק את החלקים הרווחיים וכל השאר נזרק, וכתוצאה מכך נגרם זיהום סביבתי. החוק קבע שכל הפסולת תטופל בצורה סביבתית נכונה. לצד זאת, אנחנו שואפים להיות חלוצים גם בתחום מחזור פאנלים סולאריים. ההיקף שלהם גדל במהירות, ויש כבר צורך למחזר פאנלים ישנים. נכון להיום הם אינם מכוסים על ידי החוק, ואנחנו פועלים כדי להכניסם לתחולתו ולהיות המפעל הראשון בארץ בתחום זה".
יואלי: “נכון לעכשיו אנחנו מטפלים בכ־1% מהפסולת האלקטרונית בישראל. כשהמפעל החדש יפעל במלואו נוכל להגיע לכ־4%־5%, שזה שינוי משמעותי מאוד. כיום חלק מהפסולת מגיע בסופו של דבר לתעשיית הברזל, ושם ממיינים חלקית חלקים לבנייה ולמוצרים אחרים. אנחנו יכולים לפרק את הפסולת למרכיביה ולהפיק ממנה ערך רב יותר".
לוין: “בעקבות המלחמה האחרונה, יש בישראל דיבורים רבים על הצורך להשאיר את המתכות האיזוטריות כאן, כדי שתעשיות הביטחון יוכלו להשתמש בהן. כיום רוב המתכות נשלחות לזיקוק מחוץ לישראל, אך אנחנו מקווים שבעתיד תתפתח תעשייה מקומית".
עמי גור: “חשוב להבין שהחברות הביטחוניות, הרפואיות והכימיות זקוקות לחומרי גלם באיכות גבוהה, עם תעודות ואסמכתאות. אי אפשר להשתמש בחומר שלא עבר מחזור מקצועי ומורשה".
דודו לוין: “בהקשר החברתי, ועם הערך המוסף מעבר לערך האקולוגי, חשוב להוסיף ולחדד שמדובר בהרבה מעבר להעסקה רגילה של עובדים. זו העסקה ייחודית. חלק מהעובדים מפרקים את הפסולת, אחרים עובדים בתור מלגזרים או עוזרי נהגים, שאוספים פסולת ברחבי הארץ. 17 עובדי המעבדה, כולם עם מוגבלויות, יושבים ומעבדים מחשבים בתנאי עבודה מותאמים ומקבלים שכר מלא, כולל הסעות וארוחה חמה. בנוסף, אנחנו גוף שיקום מוכר למשרד הרווחה ולמשרד הבריאות, כלומר מדובר גם במפעל וגם בגוף שיקומי".
רונן יואלי: “הסיבה שאנחנו פותחים מרכז מבקרים גדול היא כדי לחשוף את הציבור – מתלמידים ועד לגיל השלישי, מעסקים ועד מנהלים – לחשיבות המחזור ולעבודת העובדים שלנו. במרכז המבקרים יתקיימו סדנאות, הרצאות, חדרי בריחה ופעילויות אומנות שונות. המטרה היא להעלות מודעות, וליצור שגרירים שמבינים את החשיבות של עבודה עם עובדים עם מוגבלויות".
דודו לוין: “בנוסף על כך, המפעל הוא מעין חממה. המטרה היא להוציא את העובדים לאחר תהליך שיקום ולשלב אותם בתעשייה. כבר היום משולבים למעלה מעשרה עובדים במפעלים אחרים, וממשיכים לרקום שיתופי פעולה נוספים. יש לנו עובדת סוציאלית במשרה מלאה שמלווה את העובדים בתעשייה ומספקת את כל המעטפת השיקומית, מה שמקל על התעשייה ומאפשר לעובדים להשתלב בצורה מלאה".בבב
התרעות פיקוד העורף