בין גילויי המדע הדרמטיים של השנים האחרונות בולטת במיוחד הממותה יוקה שהתגלתה בשנת 2010 על ידי ציידי שנהבים על גדת נהר בצפון סיביר. גופתה הקפואה נשמרה היטב ברבדיה העמוקים של האדמה הקפואה, עם גווני פרווה אדמדמים, חדק מעוות ואפילו מוח כמעט שלם.
כעת מתברר שרקמותיה שמרו גם על מרכיב גנטי נדיר במיוחד. חוקרים משטוקהולם, קופנהגן ומכוני מחקר נוספים טוענים כי מדובר במולקולות ה RNA העתיקות ביותר שנמצאו אי פעם.
מולקולות RNA הן מפתח לשחזור הפעילות התאית בזמן אמת. בניגוד ל DNA ששומר את המידע הגנטי, ה- RNA מייצג את פעילות הגנים במהלך החיים. הוא אומר אילו גנים הופעלו, מה עבר תרגום לחלבונים ואיזה תהליכים היו פעילים באותו רגע.
בשל שבריריות טבעית מולקולות אלו מתפרקות מיד לאחר המוות ולא נחשבו לשריד ביולוגי שיכול לשרוד אלפי שנים. כאן טמון הפלא המדעי. האדמה הקפואה של סיביר סיפקה תנאים יוצאי דופן שאפשרו ל RNA להשתמר כמעט ארבעים אלף שנים.
המחקר החדש מצא כי חלק ממולקולות ה RNA ברקמות יוקה קשורות להפעלת גנים שמעורבים בהתפתחות שרירי השלד. מעניין לא פחות הוא ריבוי מולקולות RNA המעידות על סטרס קיצוני של התאים זמן קצר לפני המוות.
המדענים משערים שיוקה חוותה פציעה או מאבק עם טורפים כמו אריות המערות ואז נפלה למים רדודים ושם מתה. הסימנים העדינים הללו יוצרים לראשונה תמונת מצב ביולוגית שמספרת לא רק על מותה של הממותה אלא גם על חיי התא בגופה ברגעים האחרונים.
החוקרים בדקו דגימות משלוש ממותות נוספות שמקורן באותו אזור בצפון סיביר אך רק אצל יוקה נמצאו מולקולות RNA ארוכות ומשמעותיות. המשמעות היא שבשילוב בין מזל סביבתי נדיר ושימור קיצוני ניתן אולי למצוא שרידים דומים גם ביצורים אחרים שהתגלו באדמות הקרח.
הפתעה נוספת עלתה בזמן ניתוח המידע הגנטי. למרות שבמשך שנים חוקרים העריכו שיוקה הייתה נקבה, הבדיקות המעודכנות מראות בבירור שהיא הייתה זכר. החוקרים אישרו זאת לאחר השוואת דגימות DNA ממספר מעבדות. הממצא מצריך כעת עדכון של הידע הקיים על התפתחות הממותות ועל פרשנות מאפייניה החיצוניים.
לממצאים יש גם השלכות רחבות יותר: ה-RNA ידוע כמרכיב הגנטי של נגיפים רבים, כמו שפעת וקורונה. החוקרים מאמינים כי בעתיד ניתן יהיה לזהות נגיפים קדומים שחיו בעידן הקרח באמצעות שיטות דומות. ביוקה לא נמצאו נגיפי RNA פעילים אך האפשרות לגלות נגיפים בעלי מטען גנטי קדום מרתקת את הקהילה המדעית.
בעוד שהשיח על החייאת ממותות באמצעות טכנולוגיית הנדסה גנטית תופס בשנים האחרונות כותרות, החוקרים מדגישים כי מולקולות ה- RNA שנמצאו אינן משנות באופן ישיר את מאמצי הדה אקסטינקציה. ה- RNA שנמצא קשור להתפתחות שרירית, תהליך דומה מאוד לזה שמתרחש גם בבני משפחתם הקרובים הפילים.
אולם גילוי מולקולות RNA קדומות כל כך מהווה ציון דרך. בעתיד ניתן יהיה אולי להבין כיצד הגנים של ממותות הופעלו בזמן החיים וכיצד נבנתה פרוותן הסמיכה או מערכת ויסות הקור שהתאימה אותן לאקלים הארקטי.
בעיני חלק מהחוקרים הרעיון למצוא מולקולות RNA בזקיקי שיער של ממותה הוא מפתה במיוחד. איתור הגנים שהופעלו בזקיקי השיער עשוי לפענח את סוד הפרווה העבה של הממותות ולקרב את המדע לפיתוח מאפיינים דומים בבעלי חיים מודרניים.
התרעות פיקוד העורף